שתדעו גם שסופי כבר גדולה, ומתולתלת. איך זה נראה בין מבוגרים אפשר לראות קצת ברקע של הסרטון.
הג'ם השבוע היה מיוחד, גם בזה שהאיש שאני רוקדת איתו שעה לפחות בכל ג'ם מאז שהגעתי לא היה,
וגם בזה שהפעם המוזיקה לא היתה ממערכת, אלא ממישהו חמוד שישב עם סינתיסייזר ואילתר.
ואחריו, אחרי כמה זמן, נתפרד מתוך הריקודים איש נוסף, שלף תיבות מהפינה והתחיל להוציא כלים ולנגן.
ואיזה פלא. איזה פלא. הכלי הראשון שהוא הוציא היה קלרינט. הוציא, הרכיב משלושה חלקים ונעמד ליד הקלידן,
מאלתר איתו ולאט לאט תופס מקום גדול יותר ויותר במוזיקה. הייתי מכושפת, באתי והתיישבתי כמה שיותר קרוב לפי הקלרינט,
עם המשקפיים, עם הכל, יושבת וסופגת את המוזיקה אלי. חזרתי לרקוד רק כשהוא קיפל את הקלרינט מחדש (גם ככה לא היה לי כזה חשק),
ואז ניגשתי את האיש שניסה לרקוד איתי קודם ודחיתי אותו באדיבות כי לא היה לי כזה חשק, לא שמתי לב קודם שהוא גבוה ממני בשני ראשים,
והיינו יד ביד או רגל ברגל או גלגל בתוך גלגל, לפעמים נחים, מעט מתגלגלים, קצת מאלתרים, שרים עם המוזיקה פה ושם, עד שהשעון הכה ללכת.
אני מופיע בעוד חודש, אמר האיש עם הקלרינט, ויש גם דיסק למכירה בשלושים ש"ח. כיף.
הוא אמר גם את השם שלו ומייד שכחתי.
אחרי שהתקפלנו, עדיין קצת בחיבוק של ההוא הגבוה מהריקוד האחרון, הסתננתי הצידה אליו.
אתה לא יודע איך עשית לי את הערב עם הקלרינט. תן לי איזה פתק שלך, ביקשתי ממנו.
כי אני שוכחת שמות מאוד מאוד מהר."בטח", הוא הושיט לי צטעלה עם מועד ההופעה ושם הלהקה. "
אבל לא כתוב כאן שם!" "אכתוב לך!" הוא מגשש אחרי עט. וכותב. ואז אומר "קחי גם דיסק".
הגבוה הסיע אותי ואת הקלידן לרכבת (הנהג לראש העין, הקלידן לירושלים, ואני לבאר שבע. הג'אם הוא קיבוץ גלויות כמעט כמו הגיקדום)
ובדרך סיפרתי על האזניות החדשות ושכלי הנשיפה נשמעים בהם טוב. הקלידן שאל איך פסנתר, ועניתי שאני עוד לא יודעת כי בפסנתר לא היה לי חסך אז לא חיפשתי. הוא אומר שבקרוב הוא מוציא הקלטה של יצירות לפסנתר ואם ארצה הוא ישלח לי להקשיב. אני מודה לו ושולחת לו את המייל שלי באסמס. אבל זה לא הדיסק השני שקיבלתי, זו רק הבטחה למוזיקה. יש עוד סיפור.
ירדתי מהאוטובוס (הטלפון בינתיים צלצל איך עושה שועל, כי כיוונתי שעון מעורר, רציתי לא לפספס את התחנה), והלכתי לבר ומועדון המוזיקה המקומי הנהדר, שיישאר ליד הבית רק עד סוף החודש ואז יעבור, חיפשתי את ת', שנמצאת שם המון המון אבל רק מאוחר מאוד. היה די ריק, אבל באחד השולחנות ישבו ארבעה בחורים, ואחד מהם נראה לי מאוד מוכר, כמו <מישהו שדיברנו איתו במסיבה ההיא לפני כחודש וחצי>, שהוא אחד הקבועים הגדולים של המקום, אבל גם כן לא בשעות שלי. הוא היה מותק אמיתי, אז אני ניגשת אליו בברכה ומנשקת אותו. הוא מנשק אותי בחזרה בהיסוס. ראית את ת', אני שואלת אותו, ואז הוא מגמגם: אני חושב ש... בקיצור. לא היה לו מושג מי זו ת', מי זה <הבחור ההוא שדיברנו איתו> ומי אני. והנשיקה? הוא קודם נישק ואז שאל שאלות. אני מצטחקת. אז מה אתם עושים כאן? הופענו כאן. לפחות תנו לי את השם של הלהקה, שאני אגגל אתכם לראות למי נשקתי. יש לך גם שתי גומות, כן, לבד גידלתי. אז איך קוראים לכם? עזבי, הנה קחי דיסק, מתנה. איך קוראים לך? צנצנת. מאיפה לך השם הזה? גם כן לבד גידלתי.
זהו. הגעתי הביתה, עצרתי להניח את השומר המיובש במקום החדש שלו,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
