תני לנפשך לשמוע זמר קטן

אני לחוצה מאד, מג'נגלת בין הרבה עניינים ומשתדלת שלא ייפול, 

אבל מה שקורה זה שלא נשאר לי זמן ללטף את החתול. 

לפני כמה שבועות כבר (?) היינו ב"ערב מינגלינג נשי", היה הרבה יותר מסיבתי חשוך ורועש ממה שהייתי רוצה שיהיה בערב מינגלינג,

אבל שורה תחתונה פגשתי מישהי שהכרתי מזמן, החלפנו כמה מילים על התחביבים של כל אחת, לשתינו מוזיקה חשובה בחיים, דיברנו על לדעת שאת בדכאון מלשמוע איזה שירים פתאום באים לך לראש, והיא אמרה שהשיטה שלה לדעת אם היא במצב לא טוב, היא שהיא חושבת על החתולה שלה, ואם זה לא מעורר תגובה רגשית עזה, כנראה שמדובר בדכאון. 

אהבתי את השיטה. 

בזמן האחרון נדמה לי שהדבר שהכי חסר לי זה חיבורים רגשיים, רוב הזמן אין קשר צפוי לחלוטין בין מה שאני מנסה להעלות באוב למה שמגיע, אם בכלל. 

כמו שהפסיכולוגית שלי אמרה היום, בצדק:אני מוצאת שאני מתקשה לקרוא לך. 

והיא צודקת, איך אפשר לקרוא לי אם אני לא רותם יותר וגם בצנצנת אני פחות ופחות? אין איך למצוא אותי.

איך להסביר היכן אני? לגבי, אולי כמו של גולדברג ואולי להפך, השאלה החיצונית משתקפת בזו הפנימית. 

אני מוצאת שאין דבר כזה שאפשר לכנות אותו אני ושאני מדברת בגוף ראשון רק כדי שלא ישאלו אותי כל הזמן "מה?"

אחרי הגיקדום השבוע מישהו התכתב איתי והמליץ לי על משהו שהוא עיבוד של משהו אחר, ואני לא הכרתי לא את זה ולא את זה,

וכשניסיתי להגיד את זה יצא לי "היא לא יודעת מה זה".

מה חדש.

אבל הוא שאל

וזה מביך אותי ששואלים. 

מביך את מי?

תסתמי.

זו היתה בדיחה צינית. 

אבל הנקודה היא, שההצגה של ג'קי היא מחר

ואצל ג'קי קוראים לדמות רק "הילדה", לפחות ככה קראו לה פעם.

אבל הפעם קוראים לה בשם אבל במקום אחת יש  שבע כמותה. 

אני צריכה לראות מה ההצגה של ג'קי תסביר לי. 

אולי היא יודעת משהו. 

אולי אני אוותר על לדבר בגוף ראשון ונראה אם מישהי מהן תחליט לגלות את השמות של האחרות? 

אולי אפשר להגיע למישהי שתגיד גם "אני" ולא רק תדבר על אחרות?

באמת שכבר התייאשתי,

ממילא אני דיסוציאטיבית בעיני עצמי כבר שנים

אולי ננסה ללכת כמו שהולכים עם DID.

אולי אני DID ואין מה לעשות חוץ מללכת דרך זה?