הוא אמר: הייתי בחגיגה איפהשהוא. היה יפה. 

אמרתי לו שראיתי בתמונות באתר,

(אתר שאין לו שום קשר אליו, חוץ ממנו.)

אה כן, הוא אמר, תמונה גרועה אחת היתה לי שם באמת.

2, סימנתי לו בשתיקה בזקיפת אצבעות. שתיים גרועות.

אחר כך, כשישבתי קצת מול המחשב שלו,

הקלדתי כתובת שאני נפוצה בה

וראיתי שהיא כבר נמצאת בהיסטוריה.

אז חיפשתי אותך, נו. הוא אמר, כאילו זו האשמה.

כשהתקלחתי בבוקר, לא הצעתי לו להצטרף, 

במקום זה הושבתי אותו מול הקטגוריה הזאת כאן בבלוג.

הוא אמר "יש הבטחות שמקומן מוגבל ותלוי."

הוא אמר "אני לא כועס."

מה שהיה הראה שאפשרי לחזור, אבל בינתיים (וכנראה תמיד) לא למערכת ידידותית,

וגם שזה בכל זאת לא יהיה אותו דבר.

אולי תחושת ההמשכיות הטעתה מישהו מאיתנו, כותבת וקוראים כאחד:

פרידה חטופה בשל אוטובוס היא מתיחת הגבול של אלף פרידות שנעשו מוקדם יותר.

וככה (גם ככה) טוב.