היא אומרת בעקבות המשפט הראשון שהיא שומעת כשהיא מעירה אותי.

"את גם לא זוכרת אותם אח"כ."

(אבל לא, תלתלים, זה בכלל לא ככה.

אני מתגעגעת אלייך, ואני יודעת את זה כשאני שומעת את הקול שלך

לא יכולה להרשות לעצמי להרגיש או לומר לעתים קרובות כשאת מצלצלת לצבא

או לחלופין, בכלל.

למה אני מכחישה אחר כך שאמרתי? כי זה יותר קל מאשר לפגוש אותך

אני פוחדת שהעולם יתהפך שוב. אין בי עוד רצון להתלות בך.

לכן כל החיבוקים וירטואליים וכל הפגישות נדחות.)

כולי בריחה מלהודות בתלות, הנה אמרתי.