קשה להאמין,

שדווקא כשאני משכנעת את עצמי שהשינויים רבים ומגוונים,

דווקא כשאני לא לבד וכשיש לי אומץ פתאום ליצור קשרים

אני נופלת שוב למצב הרוח הזה, שמאפשר לחיות רק בטווח הקצר.

זה בישר את עצמו בהרגלי הקריאה.

לפני שבועיים ספרתי והגעתי למסקנה שאני קוראת כרגע 5 ספרים במקביל.

בינתיים התחלתי עוד שניים שאינני זוכרת את שמם, ולא סיימתי אף אחד,

מה גם שאני כבר לא זוכרת גם את פרטי הספירה ההיא.

בנוסף רכשתי לעצמי בחודש האחרון לפחות שני ספרים חדשים (שקראתי בעבר),

שמתוך הכרות עצמית לא פתחתי כי לא להמאיס על עצמי מיד. זה לא הזמן.

זה גם דייט ראשון שבקושי נגרר לדייט שני,

שילוח נמהר של כתובת המקום הזה לשני אנשים יקרים (האקס והמתעלמת)

התגרות בזרים לכתוב לי לתיבה כאשר ידוע לי שבשלב זה כל התכתבות תדעך במהרה,

ובאופן כללי חוסר סבלנות שבסוף מיישן את עצמו לשעות על גבי שעות במיטה.

ליום ההולדת לא ארגנתי מסיבה, וסביר שלא יהיה לי מספיק אכפת לצאת לאנשהו

פרט ללאנשהואים שאנשים אחרים כבר קבעו במקרה על משבצת הזמן ההיא-ההיא.

(אני תוהה אם לקחת ספר ביד ולסיים אותו תהיה קריאת תיגר מספיק גדולה.)