הוא הסתובב בחנות משומשים
או שמא זה דווקא מהמבצע עם סטימצקי והקפה
(את הקפה שכח בחנות ושלח אותי להביא)
והביא ספר שקוראים לו "המתרגמת".
זה זמן טוב לספר לכולם את מה שסיפרתי לג'ני כשהיא עוד היתה ירושלמית,
שיחה שהיתה ביני לבין אחותי, שחזרה מחנות ספרים עם כמה עותקים של אותו הספר.
- מי זאת הזאת שקינאה בך שיש לך את המכשפה מאגם הקיכלים?
- אה, זו ג'ני. את לא מכירה.
- מאיפה הוירג'יניה הזאת?
- לא וירג'יניה, ג'ני. מהאינטרנט. קוראים לה בכלל @#$%.
- מי קורא לילד שלו @#$%?
- אנשים מבוגרים כנראה, היא אמא לילדה בכתה ג', אם הילדה לא עברה כבר לד'...
- אז בקיצור, הייתי בספריה בביצפר של אמא וראיתי שהיו עותקים, אז קניתי.
את יכולה לתת לה, רק שתשלם על המשלוח. או שאתן נפגשות?
- היא מירושלים.
- אה נו, אז לא תוכלי לתת לה ביד. היא לסבית?
- לא, למה?
- חשבתי שכולם מהאינטרנט מתחלקים אצלך למתרגמים וללסביות.
או למתרגמים שהם לסביות.
(האין אחותי משהו משהו?)
ובקצרה, אצל קבוצה מסויימת של חברים "מתרגמת" הפך לשם קוד למשהו בין
"לסבית" לבין "חברה של צופרערפל",
במיוחד כשהתגלה, למשל, שזו הכנסת הצד של הבת זוג של הג'ינג'ית,
וכל מיני כאלה.
אחותי אמרה שהיא דווקא שמעה עליו, על "המתרגמת", ואפילו ביקשה שאשאיר אותו בבית,
כדי שתוכל לעטוף אותו (שם קוד ל"לקרוא ואז אם הוא מוצא חן בעיני לעטוף אותו"),
והנה עברו כבר שבועיים והוא עוד חף. וגם בעיני ההתחלה משעממת.