אני מצחקקת עם הג'ינג'ית בטלפון,

ובין היתר דורשת ממנה את הספר שלי בחזרה.

היא, מצדה, דבקה בעקרון החיברות

"אם לא תתני לי ספר אחר על פניו, לא תקבלי את הספר שאצלי עכשיו.

רק עם בן ערובה אני יכולה להיות בטוחה שתשמרי איתי על קשר!"

אני מתגעגעת לקסם, אני אומרת לה.

וחוצמזה יש אצלה ספר שלי שאני רוצה בחזרה.

אני רואה שזה דפוס אצלך, היא אומרת,

ואני מקניטה אותה:

לא, האמת היא שאליו אני מתגעגעת וממך אני דווקא רוצה את הספר. 

היא נעלבת קצרות, אבל אז אני אומרת לה שעטפתי ספרים עם אחותי,

ואז נזכרתי ש"הבושם" עוד נמצא אצל הבחור מהסטוץ של לפני שנה,

ו"אוקיינוס ים" שקניתי בחנות של ה15 שקל, אצל קסם,

ו"בקיצור, אני נאלצת לאסוף ספרים מכל מי שאי פעם רציתי".

(בעצם, אני אומרת לה

תמחקי את ההערה האחרונה, טוב?

והיא אומרת, בכובד ראש

"פשוט לא הוספת בסוף המשפט- להשאיל להם ספרים".)