ואני לא יכולה להשאר עם הפוסט הכלבי והמתחשבן הזה יותר מדי זמן,

בעיקר כשהקריאה שלי הגיעה באופן רגעי לאביב

יש כ"כ הרבה מילים שמתחבטות אל החלון שלי

שנפתח יותר מחרך, עוד לא ברור לי כמה.

וחלק מזה הוא העיסוק בשפה עצמה,

ככה מקישור אחד למשנהו אני מתדפדפת אל

"עברית שפה קשה", בלוג בנושאי עברית, בדגש על עברית בת זמננו.

"בלשנות עבור לא-בלשנים", סדרת מאמרים בגלילאו

ו"אז האוטופיה שלך זקוקה לשפה...", מאמר בנושא הבדלי תרבות שביסודם שפה.

וזה בלי להגיע אפילו ל "the meaning of tingo" הנפלא,

שאחותי הביאה בחסד גדול מהסטימצקיה הסמוכה

("הוא עמד על המדף של ספרי האנגלית,

בין ארבעה עותקים של הארי פוטר השישי.

מה כבר יכולתי לעשות?")

בסופו של דבר אתן גם רשימונת ממילים שהדהדו אצלי,

אולם כבר הגעתי למסקנה שמכיוון שהוא כולו אסופה,

ביקורת של ממש תהיה קשה ביותר ואינדווידואלית להחריד.

(וגם "המתרגמת", כאמור, התחיל להיות מעניין החל בעמוד הששים או השבעים שלו.)

וכמה שאני שבויה בשפה שלישלישלי,

ככה החירות שלי היא בה.