אבל הפעם יש לי נשק שלא היה לי קודם: ימי הצהרת מחלה.
מותרים שניים כאלה בשנה מרגע שנכנסים (!) לקבע (!),
ואני אך זה נכנסתי (ואי לכך הרשיתי לעצמי להגדיל את התקציב למאתיים בשבוע + לא לשכוח אייקון),
וטרם ניצלתי, ו"השנה" הרי לא נמשך הרבה מעבר לאוקטובר.
קודם לכן דיברתי עם המכונף, והוא הציע ללכת לאיזה מקום שמגיש שוקו מעולה,
במרחק הנסיעה שאפשרית כי האוטו של ההורים חונה ליד הדירה שלו
(טרייד אין תמורת הצעצוע- המצלמה השווה, שהם לקחו איתם לחו"ל.)
סגרנו על ערב באמצע השבוע, אבל כ"כ איכס לי מלהצטרך לחזור כה מוקדם
(ובכלל, הצבא הזה לא עושה לי טוב, אל תגלו)
שהוא הבין מיידית כשאמרתי לו שאני חושבת להצהיר מחלה מחר:
"את חולה? וואי, אז שוקו זה בדיוק מה שאת צריכה!"
[תזכורת לעצמי: לסייג את זה היטב בשעת הערב המוקדמת של הדבר-הקבוע-שלו-ביום ג'.]