נו, אז הגחיכו את כל העניין,

ועכשיו מצעד הגאווה הפך להפנינג

שיהיה איפהשהוא באיזה אצטדיון.

[כן, מה ששמעתם, מקום עם קירות מסביב.

הגרסה הציבורית של "שיעשו את זה רחוק מהעיניים שלי".]

והדמוקרטיה כאילו נשכחה מכל המוחים

עכשיו כש"הדתיים מסכימים" ובג"ץ עשה טובה "לאשר במתכונת הנוכחית"

ולכל הרוחות, אפסו התירוצים ולמרות מורת הרוח והכל

זה לגמרי לא אומר שזה בסדר להרשות לעצמי לא ללכת לזה.

(מזל שלפחות הזותי שידעה לומר

אוי, צ

זו שלא שמעתי ממנה אות חיים כבר חודשים

אמרה שהיא כבר בירושלים ושאלה אם אבוא

ואבן נגולה כי דאגתי קצת.)