קורה מה?

קורה שהערב אני נוסעת עם אמא לאיזה דיפו-קנה-סנטר לקנות אוהל.

אוהל לארבעה*.

כמה אני? אחת. וכמה פעמים בחיי ישנתי באוהל?

פעמיים, ושתיהן היו עם המכונף בשני לילות עוקבים.

איזה אוהל זה היה? לארבעה.

כן. הנה זה שוב קורה.

הן כמעט כמעט לא יקרה שאי פעם אצטרך או ארצה שיהיה לי אוהל.

ובכל זאת.

* לפני כמה שבועות צלצלה או כתבה MJ והציעה לנסוע לאיזה פסטיבל סופשבוע כזה.

פסטיבל? נחרדתי. ועוד אחד בסוף שבוע שאי אפשר לברוח, ולינה בחוץ? איך?

(עזבי שאין איך להגיע לשם, הרי אין לי אוהל!)

וקצת אחרי מאז, נכנס לי ג'וק קטן לראש

שאני רוצה שהתירוץ הזה ("אין")

לא יחליף את "לא בא לי"**.

**(שזה היה המצב, אגב, אם תהיתם).

(אולי בכל זאת אשמור את מאת השקלים לדברים אחרים)