בד"ר שקשוקה (לא מומלץ + מצות לכל דורש),

שוק הפשפשים (עם כובע + מים + כן, הלך כל הכסף)

אבו חסן (לא ללכת יותר לצד הרחוב שמגיש יותר מחומוס, צועקים בו. אבל האוכל טוב וזול!)

ומוזיאון הילדים בחולון (פיסת דשא ושירי נוסטלגיה).

"אבל אם החברים שלך נסעו בשש בערב, איפה היית עד עכשיו?"

מתאפקת אמא עם השאלה עד שאנחנו יוצאים מסבתא בצהריים.

"בבית של המכונף" אני עונה לקונית,

ואחותי מצטטת בחיוך קטן: "כל הדרכים מובילות למכונף".

אני מהנהנת באי רצון ושותקת, ומשום מה עצובה עצובה.