זה נראה, כמו בדרך כלל, כמו "סוף העולם",

קצוץ דק ומעורבב עם "בסך הכל פעם נוספת",

מקושט בקוביות משקשקות של "איך זה קרה לך שוב".  

(שום דבר שלא הכרתי קודם.)

אבל העולם נשאר עומד,

למרות שאצלי,

אני איבדתי את MJ.

אומרים שזה מזל רע, לשבור ראי.

כשהייתי ביסודי, זכיתי לנסוע עם "משלחת ישראלית" לפסטיבל ילדים קטן בהונגריה. 

נסענו קבוצה של ילדים מהביצפר עם כמה מורות וכמה הורים (ההורים שלי לא היו שם),

והתארחנו אצל משפחות הונגריות, שהילדים שלהם הגיעו להתארח אצלנו שנה אחר כך.  

אני התארחתי ביחד עם חברה מכיתתי בבית אחת שהיו בו שתי אחיות (דיל יפה).

כשעזבנו, המשפחה שם נתנה לנו במתנה צעצוע עץ קטן: שני כלבים שהפרופילים שלהם משתלבים זה בזה.

כלב אחד לקחתי אני, ואחד- שותפתי לכתה. 

הוא והסיפור שאיתו היו טמונים במגירה.

עוד לפני שחלף בית הספר היסודי, ביום אחד כשדיברנו, שאלתי אותה על הכלב שאצלה.

זה לא שהיא זרקה או איבדה אותו,

היא פשוט אפילו לא זכרה במה מדובר.

אני עוד יכולה לטעום את הטעם הבוסרי של האכזבה.

מה שאני מרגישה הוא, שזה עניין כזה, של "פרח נתתי לנורית",

באמת, בא לי לבכות, ולרוב אני גם בוכה כמו גדולה, בכל פעם כזאת.

אבל אני חושדת שזה יותר קרוב ל"שיר ממחלק המוסר השכל (אגדת עם מכסיקנית)".

(תקראו, תקראו את המילים. כדאי לכם, וחוץ מזה זה נחוץ לי לשם הדיון).

מי נדפק בשיר הזה יותר? 

חואן או חוזה? 

של מי האשמה בנפילה הבאה?

נראה לי שבכל פעם שהקשר היקר בינינו מצליח (כן,) בכוחות משותפים להגיע אל סף התהום,

זה כבר מעבר לכח הסבל שלי. שאני להוטה עד כדי לשאול: "את שם?",

ופוערת שוב את הבור לנפילה הבאה.

וכאילו נדונו שכל הזדמנות שאני נותנת לה לאכזב אותי, תתממש. 

"ולפיכך מוסר השכל: מי שנדפק פעם אחת- כבר לא יכול להגמל מזה".

אבל אני כבר לא יכולה להרשות לעצמי שלא להגמל מזה.

בית מהשיר sunscreen שאידיום הפנתה אותי אליו:

Understand that friends come and go,

but for the precious few you should hold on.

Work hard to bridge the gaps in geography and lifestyle

because the older you get, the more you need the people you knew when you were young.

לעזאזל, את MJ הרגשתי, ואני עדיין מרגישה, שאני צריכה.

לאבא שלי יש סכרת, והמון דברים אסור לו לאכול.

הוא בכל זאת אוכל אותם, בסתר.

בגלל שאני חושבת עליה אבל לא יכולה להרשות לעצמי את הכאב של הנפילה הבאה,

הולך להיות לי כאן בסביבה פוסט מתעדכן בכל הדברים שהיו מצחיקים רק אותנו, שהיא מכולם היתה אוהבת,

בכל הגשרים שהייתי רוצה לבנות שוב בינינו.

אם באמת ארצה להתעלל בעצמי, אז כשיתחשק לי לשלוח אותו אליה, אמחק את כל מה שיש שם בינתיים.

פאק.