הם רוצחים את הפגרים האלה!"

על פניו של גארנר עלה פרכוס משונה. אמרתי "מה מצחיק אותך?"

הוא פלט את הצחוק מפיו. "צנזורה, ביפ. פעם, אלה לא היו קללות. אלה היו תחליפים לקללות. היית מכניס אותם לספר או לטלויזיה, כשרצית להשתמש במילה אסורה."

משכתי בכתפי. "מילים הן דבר מצחיק. עזאזל היה פעם מונח טכני תיאולוגי, אם אתה כבר מדקדק בקטנות."

"אני יודע, אבל המילים האלה נשמעות מצחיקות. פעם, כשהתחלת לומר צנזורה וביפ, זה הרס את התדמית הגברית שלך."

"לצנזורה עם התדמית הגברית שלי. מה אנחנו עושים עם יורשי הפגרטיקים? ..." 

(לארי ניבן, "הזרוע הארוכה של גיל המילטון".

ובמקום הביפ כתוב שם "ציוץ". זה באמת לא גברי.)

הפעם זה לא אסקפיזם טהור.

וגם נורא חבל לי שפספסתי את זה.