לבלות חודש עם בן אדם כזה, תאב,

עם תיאבון לחיים, לאוכל, לגוף, לשיחה,

להיות אתו במטבח,

מול המחשב, במיטה,

מספֵק שפע.

כרגע העבודה העיקרית שלי היא בתחום הבישול*,

דליית מתכונים ונסיון להתאים אותם למה שיש בבית

אין כמו אוכל שבא עם זכרון

ועם כל המאמץ של אמא

שמבשלת הכי

אבל אחר,

לא ממנה למדתי "לנצל את הכיווניות של הבצל"

עד בואה המיוחל של מצלמה דיגיטלית-

ניצול הכיווניות של הבצל לצורך קיצוץ קטן-קטן.

מתחילים: 

בבצל.

חוצים בחתך אורכי ולא רחבי,

בפנים הבצל נראה עכשיו ככה:

מניחים כל חצי על החלק הרחב ומתחילים לפרוס.

ואחר כך  

(במציאות זה מתחיל להיות קשה לקראת השלב האחרון, לא פשוט מסמנים ובוחרים להפוך את התמונה.)

טיפ של אמא: כדי לקבל פרוסות דקות מניחים את האצבעות כך שהציפורן בכיוון החתך הרצוי, ומחליקים את הסכין על הציפורן כדי לתת לו את המהירות והכיוון ההתחלתיים. לחתך הבא פשוט מזיזים את כל היד מעט אחורה וממשיכים. (ככה גם לא פורסים את האצבעות בזמן החיתוך.)

* לאכול זה הדבר היחיד ברשימה שאפשר לעשות לבד.