עם בקשה שאקח את החממית שלה

ואחמם אותה עוד קצת.

הלמות הלב בערה חמץ אתמול

עלמת התלתלים הגעילה כלים

ואמא שלי ישבה מול המחשב

והדפיסה עבורי מתכון לסמבוסק

ועבור אחותי-שלי מתכון לקוגל.

חג פסח שמח וכשר.

חוזרת מהצבא.

מתחילה לחשוב מה צריך לשבוע הבא (שינה באוהלים.)

אמא בוררת בגדים מהתיק, אני בינתיים מפשפשת בארון אחרי פנס כיס.

לא מוצאת, אבל מוצאת צנצנת קטנה שאפשר לשים בה וזלין לשפתיים.

לפני שמחליפה תוכן פותחת לראות מה יש בפנים, מרחרחת, סוגרת.

אני: אה, זה הלובריקנט שסחבתי מכם פעם.

אמא: מה?

אני: חומר סיכה, נו, ליחסי מין.

אמא (בכנות): טוב שאת מספרת לי, אני לא הייתי צריכה כאלה בינתיים.

אני (בשוק טוטאלי): אמא, איזה חלק מהמשפט "שסחבתי מכם פעם" עבר לך מעל לראש?

אמא: אה, סליחה, פשוט לא שמעתי.

האהא.