יום א'

בבסיס.

קצת השלמת עבודה

קצת התקדמות בספר (כריכה אחורית, פרק ראשון) 

קצת פטפוטים עם השותפה לעבודה שהפכה לשותפה רגעית לחדר.

(בסוף למרות הקיצוץ בזמן הדרוש להגעה למשרד, שינה בכמות הקצובה הרגילה)

יום ב'

אצל המכונף.

יום של רגישות אדירה למגע,

אוכל מעולה שעילף אותנו למיטה,

ושעות של רוך שהסתכמו בתאקל (ובנימוסי מיטה)

(ארבע שעות שינה לקראת היום הבא)

יום ג'

עם הנגדת המבוגרת.

שיחה שהיתה חייבת להתרחש,

בענייני עבודה אבל אפשרה מאוד ללבן דברים,

למרות שהביאה אותי הביתה מאוחר נורא יחסית למשהו

שלא כולל שום בילוי אחרי יום העבודה.

הגעה הביתה בעיניים טרוטות והתקנת המדפסת

שקיבלתי במתנה (!) מהמפקד שלי (שקיבל אותה במתנה).  

(חוסר השינה נגרר ונגרר.)

יום ד'

עם המתוק (הנשוי) מקורס קצינים

יום נישואין להורים ואני מחפשת איך לא להגיע הביתה

באמצע היום טלפון מהחמוד, שהוא בתורנות במרכז הארץ

הלכתי לשוחח ולשמור יחד איתו שהבניין לא מתמוטט, היה כיף נורא.

אחותי צלצלה שאחזור מוקדם כי יש לה הפתעה בשבילי

אבל יצאתי מהשער הלא נכון ועד שהאוטובוס הגיע הביתה

היה כבר נורא מאוחר. על ההפתעה אפרט בפוסט אחר.

(שוב נורא מאוחר. נופלת למיטה)

יום ה'

ארוחת ערב עם התלתלים והחברה שלה

אוכל חביב וחברה מצחיקה

והמון חלילים (ביניהם אחד שההיא בעצמה קדחה בבמבוק!)

צחוק עד הרגע שסוגרת אחרי עצמי את הדלת.

(המחשב כבר כבוי כשאני מגיעה הביתה, ולא טורחת להדליק)

יום ו'

היה בתכנון טיול מצלמות עם המכונף,

אבל אמא חלתה ולאחותי המבחן הראשון היום

וגם אבא איפהשהוא אז נשארה רק צ' לטאטא

(והעירו אותה ב9 בשביל זה.)

[כוחותינו עומדים להשלים שינה כאילו אין מחר כשיסיימו לפרט כמה דברים קטנים.]

מין ראשוניות כזאת

כבר אתמול כשהלכתי לישון סחוטה

עם המון רשמים מהמון-המון יום

חיבקתי את הכרית בשמחה מתרגשת

(כלום לא קרה

אבל משהו מתישהו יקרה

ובינתיים שמחה להרגיש 

את הדבר ההוא שם בפנים

מעודד כמו חיוך בטלפון.)