הנה עוד אחד שמדבר על חידוש תכניות הילדים הישנות.

והפעם: פרפר נחמד.

זה מזכיר לי את ההיא, המעניינת,

בחורה שנראית כמו נער זקוף בלורית,

שסיפרה לנו חוויות כילדה של אחד הבובנאים מרחוב סומסום.

היא אמרה שאבא שלה היה לוקח אותה לפעמים והיא זוכרת בעיקר שני דברים.

אחד שהיתה תכנית טלויזיה שהתפאורה שלה היתה מרצפות,

אבל הרצפה של התפאורה היתה חלקה,

ולפני כל תכנית היו מציירים את קוי הגבול של המרצפות מחדש.

והשניה, שאם נכנסים למאורה של קיפי והולכים עד הסוף,

בקצה השני זו התפאורה של זהו זה.

יש מישהי חדשה בצבא, ושוב מסתכלים עלי ממש מוזר.

גם עוברים משרדים ומקומות, כך שרוב התקשורת נעשית בצעקות מעבר לקיר.

היום יצאתי מוקדם, 

ובחוסר תשומת לב קראתי לחיילת בנימה שמשתמע ממנה שאני רוצה ממנה משהו,

כאשר למעשה רציתי סתם לאחל לה יום נעים.

-"מה?", היא ענתה בצעקה חוזרת

-"יש לך ערב טוב?" הכנסתי את הראש בדלת שלה

-"יהיה לי, תודה. לאן את הולכת?"

(והחדשה, מהצד: "?!")

מה שחסר לי עכשיו זה עם מי לצחוק כשאני תופס'תם במילה.

(נראה לי שאני אאסוף את כולם ואז אשפוך עליו במועד ההתקשרות הבא.

ואם לא- לפחות יהיה לי מאגר.)

ככה כשהמפקדת הישנה אמרה:

גם השינוי הזה הוא לא סופי, כמו שהחיים הם לא סופיים.

וגם :

אתם תראו שאפשר להוצא עז ממתוק.

ואז המפקד החדש בא ואמר:

אנחנו נתחיל את זה ברגל ימין, ונמשיך... (ונתקע, כי אחרי רגל ימין באה שמאל)

בימין חזקה עוד יותר!

וגם כי איך מכניסים פיל למצלמה?