"חחחח אחי!  "
לא שזה מפריע לי, כן ? אבל  זה היה יכול להיות נחמד אם בנים היו רואים בי מעבר לאחוקית.

לא כולם כמובן. אבל לך תתחיל עם אחיך. במיוחד שהוא נראה ככה.

מזמן לא ירדתי על עצמי. הגיע הזמן. חולה על זה שצריך להתמודד עם המציאות והיא כל כך מכוערת ומגעילה שפשוט אין כוח. אז מתעלמים, ומבליגים, ומחלקים את העניין. "הנה הוא הוא חתיך אני אחייך אליו" ומה את חושבת ? שזה יעזור? שזה יועיל במשהו? שיצא לך מזה קשר רציני ועמוק, עם מישהו שיקבל אותך כמו שאת? שיוכל לראות אותך כמו שאת באמת, גם אם זה אומר שתיהיה לו חברה אגרסיבית, צינית, עם רגשי נחיתות, רגישה מצד אחד וזורקת זין מצד שני, טומבוי, ובכלל לא יפה? אני בספק.

כבר חשבתי מה לעשות עם החיים שלי. אני אהיה רופאה וכל היום אעבוד ובכלל לא יהיה לי זמן להקים משפחה ולמצוא חתן ולהוליד ילדים. וכשאני אמות אז תיהיה לוויה קטנה ומכובדת עם כל מיני פרופסורים שעוד שניה מתים בעצמם וכמה אחיות בית חולים שהצליחו לצאת מהמשמרת. אבל אני בטח כושלת מדי בשביל להציל להיות רופאה. כי גאון אני לא. פעם חשבתי לעצמי "אז לפחות אני חכמה, זה מכפר על כמה דברים" אבל אני חושבת שאם השנים זה הולך ומתמעט. גאון אני לא, באחריות. 

והנה אני מתחילה לבכות והדמעות זולגות לי על הלחיים ועל העיינים, שמספיק לא רואות טוב. ושוב פעם לחשוב לעצמי "מה עשית שכל זה מגיע לי".

אביר על הסוס הלבן לא יהיה, וגם לא דוקטורט ברפואה. מה נשאר לי?

לא אומרת שאני כזאת כישלון, כי אז זה יהיה שקר והקצנה. ואין לי גם זכות להגיד שהחיים חרא ושהם מתאכזרים אליי. אולי יש תחומים שאני בסדר בהם, לא אומרת שלא. זה אף פעם לא הכי טוב. בחיים לא הייתי הכי טובה.בחיים לא הייתי הכי טובה במתטיקה. בחיים לא הייתי הכי טוב בריקוד. בחיים לא הייתי הראשדית והמדריכה הכי טובה. כמובן שיש תחומים שאני גם גרועה בהם. יותר מדי אפילו. אני הילדה עם הכי מזל רע שתראו בחיים שלכם.

בא לי לשכב במיטה( של ההורים כמובן. ואם כבר הזכרנו, אז ההורים שלא סובלים אותי במיוחד, שרבים איתי בכל הזדמנות ומתעצבנים עלי בגלל שטויות) ולראות עקרות בית נואשות לנצח. לא לקום משם לעולם. אולי אני אגוון קצת ואקרא הארי פוטר, כי זה מה שאני עושה כשאני עצובה. אני אפילו אלך לעשות את זה עכשיו למרות שבצהריים התחלתי ספר אחר. 

בא לי מישהו שיראה איזה רחבת אופקים אני. שמצד אחד אני מצחיקה וכיפית ומצד שני אני גם עמוקה. אני רוצה מישהו שיקבל אותי כמו שאני, שיאהב אותי כמו שאני. אני רוצה שיהיה לי מישהו שאני יכולה לחלוק איתו הכל. וזה לא שחסר לי מישהו כזה, כמו שכבר ציינתי אני אחלה אחוקית ואם אני רוצה לדבר אם מישהו זכר יש לי מספיק אנשים כאלה. אבל אף אחד הוא לא ה-אחד. הם סתם ידידים, ואני רוצה קשר. אני רוצה מישהו שאני ארוץ אליו בגשם ונתנשק בלי הפסקה למרות ששנינו נרטבים ושמכוניות נוסעות ומשפריצות עלינו  מים . אני רוצה מישהו שיבוא אלי שאני חולה ויתקרב לנשק אותי, וכשאני אגיד "אני חולה" הוא יגיד לי "ואני חולה עליך" ובכלל לא יהיה אכפת לו שהוא שבוע ישכב מת במיטה אחר כך. אני רוצה מישהו שאני אוכל ללכת לראות איתו סרט פעולה ואחר כך לשבת ולדבר על פוליטיקה ועל המצב בשטחים. אני רוצה מישהו שב3 לפנות בוקר יקח אותי לאכול סמבוסק באבולעפיה ולא יהיה לו אכפת שכולי מלוכלכת כי אני אוכלת כמו ילדה קטנה. והנה אני נהיית בת טיפוסית ומתחילה להיות כזאת רגישה ורומנטית.אני לא מחפשת את המישהו המושלם, אני פשוט רוצה מישהו שאני יאהב, ויותר חשוב- שהוא יאהב אותי בחזרה (למרות כל הפאקים שיש בי כפי שכבר נוכחתם לדעת)