בחור נכנס לחיים שלי.
רוקם איתי חלום מתוק מתוק, חד פעמי, נדיר. באמת לא דמיינתי את זה,
הכל קורה! לא השלכתי עליו את הבדידות שלי וזה לא עוד אחד מהמקרים המתעתעים בהם אני נאחזת בהוויה לא ממשית;
הסיבה היחידה שאני מרשה לעצמי להיסחף איתו זה רק בגלל שהוא נשמע כל כך משוכנע ונחוש.
הוא גורם לי להאמין. ולמרות שאין לו שום כוונה לרמות או לבזות,ובאותה סיטואציה הוא באמת מרומם ונלהב - ולמחרת הוא מתהפך ולא מצליח להסביר למה.
לא מצליח להתחבר לתחושות שגרמו לו להבטיח עולם ומלואו, ולא מוצא בעצמו את הכוחות להישאר.
במסווה של רחמים עצמיים הבחור פוטר עצמו מכל אחריות ומתכנס בתוך מחשבות עגומות ומיוסרות של- "אני רוצה ולא יכול אני יכול ולא בטוח - אני בטוח אבל לא מסוגל".
אז הוא מניפולטיבי, אימפולסיבי. חסר אחריות חסר מושג. ואין לו טיפת רגישות
הוא פחדן. כן, פחדן - הוא פוחד לגרום לעצמו להרגיש
ופוחד להיות מוחלט.
אז למה אני מיוסרת?!!? - זה לא אני,אני חושבת!?!?!
הוא גרם לי לאבד אמון בכל הערכים וכל הקלישאות; לבטוח בהם מחדש ואז מחה בתוקף והשאיר אותי תלושה. הוא לא היה רגיש לצרכים שלי והכתים
את הזכרונות המתוקים בעלבון וחוצפה.
אפילו בתירוץ השחוק "אני לא יודע" משאיר מקום לספק ומעורר בי תקווה שאולי עם טיפת סבלנות ותבונה אני אצליח לגרום לו להרגיש אחרת.
הבעיה היא שהוא לא רוצה להרגיש אחרת והוא לא מוכן להודות בזה. הוא מעדיף להסיר מעצמו אחריות, להגדיר את המכשול כקושי, להיכנע ולוותר. בלי טיפת אצילות וכבוד עצמי. בלי הרבה מושג בזבוז אנרגיה.
החיים דינמיים
ההבדל הוא שאני מוכנה ומסוגלת ורוצה לתת לו הזדמנות אמיתית. הזדמנות להרגיש ולהתרגש ולהתנסות. ואני לא מבקשת שום הבטחה אלא רק נכונות;
שיקח אחריות על עצמו ועל המילים שלו ושיפסיקו להסתתר מאחורי תירוצים עלובים וקורבניים שגורעים מהם להיהפך
שלא יתיש אותי בשטויות ולא יגרום לי לרחם עליו. ואם מראש הוא לא מוכן לחלוק את המרחב שלו ולא מוכן להתגבר על הפחדים, אז
שיחסך ממני את עוגמת הנפש הזאת.
כי רע לי בגללך מאוד אתה מבעיר אותי על אש קטנה עם SMS וטלפונים די נמאס לי אל תשלח כלום!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לולה:-)
