אז כמו שבטח הבנתם, אני כבר משהו כמו שנה רווקה. שזה בעייתי מבחינת ההרגל. ושלא תבינו לא נכון, אני מאוד שלמה עם ההחלטה שלי להיפרד מבקהאם, כל כך שלמה שהפסקתי לענות לו לטלפונים כבר חודש אחרי הפרידה. הבעיה העיקרית עכשיו היא סקס. אחרי שהתרגלתי למין קבוע, עם מישהו שיודע מה אני אוהבת ואיפה, זה נגמר, ותקופת היובש נוראית. אני לא מהבנות האלה שיכולות להחזיק כל כך הרבה זמן בלי, אלה ששוקעות בעבודה ובקריירה ולא שמות לב שהדבר הכי קרוב לסקס שהן עשו בשנה האחרונה היה להראות לאינסטלטור איפה החיבור של המכונת כביסה.
ולכן יש לי את יקיר, יזיזי היקר. שגם לפני התקופה עם בקהאם הוא היה טלפון לעתות קשים במיוחד. הבחור ערס ברמה שלא תבייש קיוסק בבת ים, גר ברמלה והקשר בינו לבין לימודים הסתכם בעבודות השירות שעשה באיזה בי"ס אחרי שפרץ לאיזה אוטו. מה טוב ביקיר? קודם כל אף אחד לא מכיר אותו, גם לא דנה (לא אישית לפחות) ובעיקר שהוא מכיר אותי כבר מתקופת התיכון בערך, אז הייתי דלוקה עליו בטירוף והוא לא שם עליי עד שהתחלתי להתאמן ובסופו של דבר הזדיינו רק בשביל הסגירת מעגל שלי. עם הזמן, קלטתי שיקיר הוא סקס מעולה, ושוואלה יכול להיות פה משהו מקסים. אתם בטח תוהים למה אף פעם לא הזכרתי אותו. ובכן, יקיר הוא פרט שולי כל כך בחיי, הוא כל כך לא מעניין אותי ברמה שהוא אפילו לא עולה אליי לדירה, אנחנו עושים את זה באוטו שלו. הוא כל כך שולי בחיי שבשנה הראשונה לא הייתי בטוחה מה שם המשפחה שלו, כל כך שולי שלאחרונה נתקענו בחולות עם האוטו, וכשיצאנו לבדוק מה קרה הבנתי שהוא גם נמוך ממני באיזה חצי ראש. באיזשהו שלב ביחסים שלנו גם הפסקתי לשאול אותו מה נשמע, מה חדש ואין הולך במסיבות ערסים שהוא מיחצן.
ומה גרם לי בכל זאת לספר לכם על יקיר?
ובכן, לפני חודשיים בערך, כשהלחץ בעבודה ובלימודים עלה, הרגשתי שאני חייבת את התרופה שלי והתקשרתי אליו. הבובה הקטנה שלי הגיעה ברכב המפואר והלא קריטי שלו, ואסף אותי מהבית למקום הרגיל.
דיברנו כמה שהספקנו עד שהגענו למקום הקבוע שלנו בחולות, ברגע שהארמברקס הורם שלחתי יד מלטפת אל בין רגליו, והתחלתי לנשק את צווארו.
"נרקיס"
"ממ?"
"הייתי באמצע משפט"
"דבר תוך כדי" פתחתי את כפתור הג'ינס שלו.
"אולי נדבר קצת לפני?"
הסתכלתי עליו המומה. מה לדבר? כרגע יצאתי מקשר של דיבורים, מתי כבר יהיה אפשר לנוח מזה? מתי כבר יהיה אפשר לומר די, הנה, דיברנו מספיק בוא נעבור לשלב המעשים?!
אבל הבנתי שאין מה לעשות, ויקיר הוא היזיז המושלם ואם אני לא רוצה לאבד את זה, ואת התרפיה שלי לכל הלחצים, אני צריכה להירגע ולהקשיב.
"אז איך את מסתדרת בלי בקהאם?"
"מתרגלת לאט לאט"
"את לא בדכאונות?"
"לא"
"אצלי בעבודה הולך טוב" הוא אומר בלי ששאלתי.
"יופי אני שמחה"
"לא מעניין אותך הא?"
"למה לא?"
"טוב עזבי" הוא הוריד את החולצה, והחיוך שלי חזר לפנים.
הפנים שלו התקרבו לשלי ואני הסטתי את פניי חזרה לצוואר הטעים שלו.
"מה? אפילו לא נתנשק?"
"ממתי ליזיזים נהיו רצונות?!" אמרתי לדנה על מרפסת בית הקפה החביב עלינו ברוטשילד, "מתי הם הפסיקו להיות בובות מין בשר ודם והתחילו לפתח בקשות ורצונות?!"
"מסתבר שגם גברים לא אוהבים להרגיש מנוצלים" היא אמרה וניערה שקית סוכרזית.
"יקיר הוא הסמל של הגברים שאני לעולם לא אראה איתם בפומבי, הוא נמוך ממני, שעיר ויש ביטויים משונים באוצר המילים שלו כמו "מה את יוצאת עליי?""
"אז איך את בכלל נמשכת אליו?"
"אולי כי יש לי סטיה קלה לערסים, אבל זה בהחלט לא אומר שאני מתגאה בה ורוצה להכיר אותה להורים."
"אז היית אומרת. היינו חוסכות את כל מה שהוצאתן על חשפנים במסיבת רווקות שלי והולכות למשחק של בית"ר"
"יופי דנה"
"די נו בחייאת, הוא סתם יזיז לעת הצורך. בעיה להשיג סקס בעיר הזאת?"
"הזדקנתי אני אומרת לך. אין לי כוח יותר. אין לי כוח להתחנפויות, לפירושים, למחשבות, למאמץ. אשכרה התחלתי להבין גברים שהולכים לזונות."
"חוצמזה שאם תעיפי את יקיר לעולם עוד לא נוכל להיכנס למסיבות השוות פה בחינם"
"את מתכוונת שאני לא אוכל להיכנס למסיבות השוות פה בזמן שאת בבית ישנה כפיות עם בעלך עם אוזן ליד המכשיר ההוא למעקב אחרי הנשימות של נעה."
"היי! את מזה טועה! המכשיר הזה היה רק בחודשים הראשונים"
טיפסתי במדרגות אל עבר הדירה שלי ושל קובי כשיד גדולה אחזה בי והבהילה אותי קלות.
"זיו!"
"אה פילונת, אני רואה שחזרת לנודל."
"לא חזרנו, רק עברנו לגור יחד."
"וואלה? ומי גר בדירה שלך ושל דנה עכשיו?"
"מוצעת להשכרה."
"את חיה בסרט. הורידו את השלט מזמן. מישהו קנה אותה"
"קנה?"
"קנה"
"וואלה... באמת מוזר..."
הורדתי את הבגדים והייתי מוכנה כבר למקלחת, ממש מוזר חשבתי לעצמי, כבר מאוחר. איפה קובי?
כשיצאתי הוא חיכה לי על הספה.
"היי קובון מה קורה?"
"קניתי את הדירה ממול" הוא אמר ונופף במפתח.
"בואנה המשפחה שלך מתכוונת להשתלט על הבניין הזה? טוב שיהיה. ככה גם יהיה יותר נוח בשלושה חדרים. אני לא אצטרך לסבול את הפלוצים שלך."
"למען האמת רק אני עובר."
"מה?"
"נרקיס זה נעשה לי צפוף, אני לא בנוי לשותפה. אני מצטער אבל אני צריך קצת את הלבד שלי."
"אז אתה זורק אותי לרחוב?"
"לא. תישארי פה."
"אתה כאילו תהיה בעל הבית שלי?"
"סקסי הא?"
כעבור כמה ימים קובי באמת עזב. כשעזרתי לו לגרור את הארגז האחרון הסתכלתי על הדירה החדשה שלי והרגשתי כמה טוב להיות לבד.
ואין כמו לחגוג עם סקס טוב.
"היי נרקיס"
"יקירו'ש, רוצה לקפוץ?"
"חשבתי אולי נלך לשתות בירה יחד."
הייתי במצב רוח טוב והסכמתי, חוץ מזה, מה לא נעשה כדי לשמור על היזיז המושלם?
האמת היא שיקיר בחור חביב למדי, עוד עובדה מעניינת היא שיש לו עיניים ירוקות, שאת זה גם לא ידעתי, אולי כי מעולם לא טרחתי להסתכל לו בעיניים.
"אז איך הולך אצלך בעבודה?" הוא שאל בחיוך.
"וואו האמת שמישהו סיפר לי משהו מטורף בחדר הצילום! יש איזה אחד בשם רפי שכולנו בטוחים שהוא גיי, קיצר, אז לא מזמן הבחור ההוא מחדר הצילום, לירון, נכנס אליו למשרד והוא מיהר והכניס פריכית אורז חזרה למגירה! אתה מבין?! הוא אוכל פריכיות! איזה גיי הא?"
"כן הא?"
"ותקשיב! קיצר אז אחרי שזה קרה אני ולירון הלכנו אליו למשרד ופתחנו לו כמה מהמגירות והיה שם גם פתית! איןןן פשוט אין יותר גיי ממנו תאמין לי!"
הוא הקשיב לכל השטויות שלי, מדי פעם קטע אותי והתנשקנו, אבל אני חייבת להודות שהרבה זמן לא ישבתי עם מישהו שמקשיב לי ככה. נראה לי שגם דנה כבר לא מקשיבה לי ככה.
"אז תגידי, מתי אני אראה את הדירה החדשה שלך?"
"אז זה הבניין" דחפתי אותו פנימה, אני חייבת להודות שאני והוא עושים סקס כבר המון זמן, אבל הפעם הייתי אקסטרה חרמנית.
"וזו הדלת, וזו המיטה" אמרתי ודחפתי אותי על המיטה, נשכבתי מעליו והתנשקנו. ידענו כבר מצויין מה לעשות, למרות שזה הרגיש כמו פינוק אמיתי כשהמוט הילוכים לא תקוע לי בתחת.
שלושה ימים אח"כ הוא לא ענה לי, ביום הרביעי כבר כן.
"מה נסגר איתך? איפה אתה?"
"נרקיס אני חייב להיות אמיתי איתך"
"אוקיי?"
"את משעממת רצח"
"מה?"
"אני מצטער. תמיד חשבתי שאת בחורה מעניינת, את לא. את פאקינג משעממת. אם לא היה הסקס בסוף הייתי מת."
"או... אוקיי...."
"שמעי אני מוכן רק שנזדיין מהיום, בלי דיבורים. אם תרצי תתקשרי אליי סבבה?"
"סבבה... ביי..."
ובכן, אני מניחה שזה די מה שרציתי שיקרה.
אבל ממש נראה לי שנעלבתי!
ממתי יזיזים התחילו גם לפתח דעה?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
