אז ככה,

אתמול הייתי במפגש עם ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר.

המפגש הזה נתן לי המון בטחון גם בגלל שהבנתי שהם מחפשים כשרון ויצירתיות אינסוף וגם בגלל שהבנתי שזה לא הכי בלתי אפשרי להתקבל לשם, להיפך, אם אני אביא את עצמי ואת כל ההתלהבות ואצליח להוציא את פרצי היצירתיות שלי, יהיה לי סיכוי טוב.

מיום ליום אני מתקרבת באהבה שלי לאופנה, אף פעם לא הרגשתי ככה וגם קשה להסביר את זה!

כמו שאמרתי אתמול, אני במרדף אחר הנעליים המושלמות שיעשו לי פרפרים בבטן והגעתי, כמו תמיד, ליצירות המופת של ג'פרי קמבל. יש מי שיחלוק על דעתי, אבל בעיני הפלטפורמות הגבוהות בשילוב עם עקבים עבים עם נוכחות זה מדהים! ואני הולכת לרכוש לי זוג. כמובן לא של ג'פרי קמפבל המקוריות, אלא איזשהו חיקוי נחמד. אני עוד לא רוטשילד.

אני עוד מחכה להזמנה שעשיתי מ aliexpress של חולצה עם שרוולים ארוכים בגזרת פפלום.

מכורה לקניות באינטרנט כבר אמרתי??

שיהיה לנו סופש מעולה

צולם במצלמת Canon AE-1♥

שלום.

קורה לי משהו מוזר ברגעים אלו. שוטטתי לי ברשת בחנויות מקוונות של בגדים נעליים וכו' ובא לי חשק, מממש חזק שבחיים לא היה לי, לרכוש נעליים. אבל לא סתם נעליים אני חייבת נעליים מיוחדות נגיד כאלו עם עקב גלידה או משהו מגניב כזה.

לא יודעת מה קורה לי אבל בזמן האחרון יש לי ממש רעב כבד לקנות בגדים ונעליים ושטויות.

הרעב הזה חזר מהרגע שהתשחררתי מהצבא(תודה לאל) והוא רק מתחזק מיום ליום. אני זוכרת ששנתיים שלמות הייתי מגיעה לקניונים וחנויות, והייתי מסתובבת באדישות בין כל הבגדים והנעליים. היום זה ממש מכניס אותי לאקסטזה, הלב שלי דופק חזק ועיצוב מדליק של בגד יכול להקפיץ אותי לשמיים, במיוחד אם אני קונה אותו.

אני יודעת שלרובכם זה ישמע ממש מוזר, גם לי זה נשמע קצת מוזר, אבל זו האמת ואין לי מושג מה קורה לי.

לא יודעת אולי זה קשור לעובדה שאני ממש חזק עכשיו בקטע של האופנה בשביל התיק עבודות וזה. וכמו שפילם טוב מביא אותי להיי של ממש, ככה גם בגדים ובמיוחד נעליים.

הבטחתי לעצמי שכשאתחיל לעבוד לא אחסוך מעצמי בגדים יקרים וארוץ לקנות בטופ שופ... yeah right אני עדיין חוששת לבזבז.

מצד אחד לפעמים אני מרגישה הכי מחוברת לעיצובים ולדברי אופנה, ומצד שני, לפעמים אני מרגישה לא מספיק צבעונית כדי להיות סטודנטית ללימודי אופנה בשנקר. נזכרת שפעם היה לי שיער בצבעי הקשת. אחח נוסטלגיה

מקווה שבחודשים האלה אני אצליח להתאפס על עצמי ולהוציא מהטירוף הזה איזה סשן צילום עצבני וצבעוני ולהפציץ את הבוחנים. שהמוח שלהם יתפוצץ מהאוזניים או כמו שאומרים באנגלית(ונשמע הרבה יותר טוב)-BLOW THEIR MINDS

כנראה שאצטרך לייצר לעצמי כאלה

אז כאשה מבוגרת שכבר עושה הכל בכוחות עצמה, אני נקלעת לא פעם להמון סטרסים שמוציאים אותי מדעתי. זה מתבטא באכילה של העור מסביב לציפורניים, קילוף שפתיים ועוד דברים שבסוף אני לא מצליחה להפטר מהם.

את ההרגלים המגונים האלה רכשתי לאחר שהפסקתי לעשות קליקים בידיים(כמה נחמד) שכמו הנ"ל, התחילו בגיל מאד צעיר אם אני לא טועה עם העליה לכתה א'.

ברגע זה ממש בשניה הזו אין לי לחצים על הראש. עד לשבוע הבא בו אני צריכה לעבור מבחן פסיכוטכני. או עד לדקה הזו בה אני חושבת על זה.אוף.

הכי אני אוהבת שאני יודעת שאין לי שום דבר על הלב ואז הראש שלי נקי אבל בד"כ זה לא קורה.

מה עשיתי לעצמי? מה חשבתי כשהתחלתי לעבוד ישר אחרי השחרור במשרה מלאה?

חשבתי על כסף.

אז חוץ מהפסיכוטכני אני צריכה להתחיל לצלם את הפרוייקט לתיק עבודות אוף! בזמן האחרון אני לא הכי מתחברת לדיאנה שלי ולקנון :(

תמונות שרופות.

עם הציורים אני דווקא מסתדרת מצוין.

חוץ מהמטלות שלי יש לי כמה דברים שאני צריכה לעשות,לקנות ולשלם עליהם בחודשים הקרובים , לפי סדר העדיפויות:

אז קודם כל-אייפד מיני. כי אני חייבת אייפון גדול. ואני חייבת אותו בשביל להציג את התמונות לתיק עבודות שלי במצגת מגניבה.

דבר שני-מצלמה(?) חצי מקצועית/מקצועית(דיגיטלית) כי זה מתיש אותי לפתח תמונות שרופות בגלל שהמצלמות שלי מתנכלות לי בזמן האחרון! די!

עם כל האהבה שלי לאנלוגי, אני צריכה גם דיגיטלית.

דבר שלישי-הסרת שיער בלייזר(לא זול) צריך לעשות את זה מתישהו לא? אז יאללה

דבר רביעי- לסדר כבר את הביתתתתתתת

דבר חמישי- לקנות לי מנה פלאפל אני נוראא רעבההה

מסקנות מהשבוע האחרון-בית משלך זה כיף. אל תקשיבו למה שאומרים לכם

וזו, דרך אגב, תמונה ללא עריכה במצלמת דיאנה לומוגרפית. בזמנים הטובים כשהיא עוד אהבה אותי. עם פילטר(אמיתי, לא כמו באינסטגרם) ורוד לפלאש