תובנות

הבלוג הזה התחיל קצת מוזר.. לא עשיתי אתכם היכרות.

פחדתי שהבלוג שלי יתחיל כמו כולם "ילדה מבולבלת מחפשת משמעות" או "בלוג על החיים שלי תהנווווווווו" או משהו מפגר כזה, וייזנח לאחר יומיים. אין לי אמנם סטטיסטיקות אמיתיות, אבל אני מנחשת שמתוך ארבעה בלוגים חדשים שנוצרים מידי יום- לפחות שלושה נזנחים בתוך פחות מחודש.

אז אמרתי לעצמי: אם אשרוד 10 פוסטים שלמים ועדיין ארצה להתמיד, אני אכתוב פוסט-הקדמה.

כי מי אמר שההתחלה חייבת תמיד להגיע בהתחלה?

אז שרדתי קצת יותר.. 14 ליתר דיוק. ועכשיו הגיע הזמן להכיר.

נעים מאוד,

שמי ליהי, אבל אני מעדיפה "הנוקטת".

אני בת 22 (זהו, מעכשיו קוראים לא יוכלו להגיב לי "בטח סתם ילדה קטנה" רק כי הם לא מסכימים איתי!), גרה חצי-במרכז חצי-בדרום.

סיימתי שירות צבאי מלא (לא, לא הייתי פקידה. נבלות) וכעת אני מחכה בשקיקה (עלק) לסיום שביתת המרצים כדי שאוכל להתחיל סוף סוף את שנה ב' ובתקווה שאספיק להוציא תואר ראשון לפני 2017 (לפי קצב הלימודים-לעומת-שביתות, זו תחזית אופטימית).

ומכיוון שזה לא ריאיון אישי (כי כבר יש לי עבודה! הא!) ואני לא רוצה ליצור פוסט-קורות-חיים משעמם, אתם תיאלצו ללמוד להכיר אותי דרך 57 משפטי "אני כן" ו57 משפטי "אני לא". אני יודעת, זה חולני. אין מה לעשות, כזאת אני.

אני כן, אני לא.

אני לא קונה בקסטרו מאז עניין הפרוות. גם לא במשביר לצרכן.

אני לא משלמת "דמי אבטחה" במסעדות, כי המאבטח לא רואה מזה שקל.

אני לא נותנת נדבות להומלסים, כי אח"כ אני רואה אותם קונים בזה סיגריות או אלכוהול.

אני לא סובלת אנשים טיפשים.

אני לא מסוגלת לשבת בבית יותר מיומיים מבלי להשתגע.

אני לא לובשת פרוות. גם לא כאלה מזויפות (למה לתת רעיונות?)

אני לא צמחונית ואני לא סובלת מרגשי אשמה בקשר לזה.

אני לא במאגר מח עצם- אבל זה עומד להשתנות (אני מקווה).

אני לא חתומה על כרטיס "אדי" ואני גם לא מתכוונת לחתום.

אני לא סומכת על אנשים כשמדובר במשהו שחשוב לי באמת. רק על עצמי.

אני לא מצליחה כבר הרבה זמן לכתוב פוסט על ניסויים בבעלי חיים (למטרות רפואיות). קשה לי לגבש דעה בנושא.

אני לא תמיד אומרת את האמת. אבל אני תמיד אומרת בדיוק את מה שאני חושבת.

אני לא מוכרת אידיאולוגיה תמורת שיער מבריק יותר או שפתון עמיד.

אני לא סופרת קלוריות. אבל גם לא מרשה לעצמי להשתגע.

אני לא אוכלת או שותה שום דבר שהוא דיאט או 0% שומן. איכסה פיכסה. עדיף למות מסתימת עורקים.

אני לא אוהבת מוזיקה ישראלית. היא משעממת. אין קצב ואין מילים.

אני לא אוהבת סרטים ישראלים. לא צפיתי בשום סרט "אסקימו לימון" לדורותיו.

אני לא אוהבת סדרות ישראליות. הרבה יותר מידי סקס וקללות. איפה התוכן?!

אני לא סנובית.

אני לא סובלת את נינט. ופשוט לא מצליחה להבין למה היא חושבת שהיא זמרת. מבולבלת, מסכנה.

אני לא רואה סרטים עם מל גיבסון. או לפחות משתדלת להימנע מאז שהוא התבטא באנטישמיות.

אני לא חושבת שצריך לכנות את נטורי קרטא "יהודים". הם לא.

אני לא מכורה לרשתות חברתיות, אבל יש לי פרופיל בפייסבוק. ואני לא רואה בזה בעיה.

אני לא בטוחה שדמוקרטיה היא בהכרח שיטת השלטון הנכונה ביותר. אנשים מנצלים אותה לרעה.

אני לא חושבת שציד נחשב ל"ספורט". יותר כמו "אקט מחריד של אי שפיות נאצית".

אני לא אוהבת קומדיות רומנטיות שצפויות מתחילתן ועד סופן. מעט מאוד סרטים מצליחים להפתיע אותי לטובה.

אני לא אוהבת אניס. בעעעעעעעעעעעעעע. וגם לא ממש מתה על קינמון.

אני לא מבינה אנשים שקונים אקווריום. אלא אם זה למשרד- זה פשוט חסר תועלת לחלוטין.

אני לא מאמינה במעבדות בהן חותכים בעלי חיים לצורך לימוד. זה מיותר, סדיסטי ואכזרי.

אני לא לובשת מותגים.

אני לא מעשנת. אני לא עושה סמים. אפילו לא נרגילה. גם לא אלכוהול. אני מה שנקרא "חנונית".

אני לא אוהבת סרטי מלחמות. בכלליות. בארץ הם בכלל גרועים ונגועים בשמאלניות קשה.

אני לא אוהבת מראיינים חנפנים (ראה ערך "גיל ריבה").

אני לא מאמינה למוסכניק וגם לא לחשמלאי. ברור לי שהם שקרנים ארורים.

אני לא אוהבת פאקצות. לצערי הן מתרבות בקצב מדאיג.

אני לא מבקשת סליחה, גם כשצריך. זה לא בסדר.

אני לא אוהבת אנשים שמדברים כל הזמן אך ורק על עצמם. הייתה לי פעם חברה כזאת. לא יודעת איפה היא היום.

אני לא נעלבת מתגובות נבזיות בבלוג- הן משעשעות אותי.

אני לא חושבת שאם רבין היה חי היום היה פה שלום. בעצם, אני בטוחה שלא היה. כל מי שטוען אחרת הוא מטומטם או סתם פלצן.

אני לא אוהבת אנשים נאיביים. אני מעדיפה את המציאות על פני חלומות שווא.

אני לא חושבת שאיראן היא רק הבעיה שלנו. אחרי שיגמרו איתנו הם יפנו את האטום לאירופה וארה"ב.

אני לא שונאת הומואים. אני כן חושבת שמצעדי הגאווה הם מיותרים. כמו שאנחנו לא עושים מצעדי "אנחנו מזדיינים כדרך הטבע", אתם לא צריכים לחגוג את העובדה שאתם לא.

אני לא אוהבת אנשים שלא מצליחים ואז טוענים שזה בגלל גזענות. אולי אתם פשוט גרועים?

אני לא אוהבת לקום מוקדם. אני הכי נמרצת בשעות הערב.

אני לא אוהבת את תל אביב. "הסצינה התל אביבית" זה משהו שהתושבים המציאו כדי לפצות את עצמם על העיר המכוערת והמסריחה בה הם חיים (אנננה אל תהרגי אותי!!)

אני לא אוהבת את התנהלות המדינה בעניין שדרות. זה נאמר עשרות פעמים ובכל זאת אומר את זה שוב- אם הקאסמים היו נופלים על רמת אביב, בתוך יומיים הייתה נפתרת הבעיה. וכן, זה נכון לגמרי.

אני לא אוהבת ספרי "הדרכה לחיים". ניסיתי לקרוא פעם את "מי הזיז את הגבינה שלי" אבל זה היה פשוט משעמם.

אני לא שרה במקלחת. אבל אם יש מוסיקה חזקה לא אכפת לי לזייף.

אני לא רוקדת. פעם הייתי רוקדת המון אבל חבר שלי גמל אותי מזה.

אני לא יודעת לקבל ביקורת בזמן אמת. רק בדיעבד.

אני לא מודה בטעויות אף פעם. הכי קרוב להודות בטעות אצלי זה כשאני שותקת.

אני לא מתאפרת.

אני לא מאמינה ב"גורל" ושהכל קבוע מראש. אני חושבת שזה תירוץ של עצלנים.

אני לא מסתרקת. כמעט.

אני לא מאמינה באמונות טפלות. לפי כמות החתולים השחורים שעברו מולי בחודש האחרון כבר הייתי אמורה להתפגר.

אני לא עוסקת בכישוף. מאז שגיליתי שזה אסור ביהדות.

אני לא מתייחסת לכתום ברמזור כאילו הוא ירוק. כשיש לי אפשרות לעצור- אני עוצרת.

אני כן שומרת כשרות.

אני כן אוכלת בשר. כמעט מידי יום. זה טעים לי.

אני כן בודקת על כל תכשיר שאני קונה שהוא לא נוסה על בעלי חיים.

אני כן מציקה לחברים בקשר לזה (אבל שונאת שמציקים לי עם אידיאולוגיות בגרוש).

אני כן מצפה מאנשים להתנהג כלפיי כפי שאני מתנהגת כלפיהם. זו גישה מאוד לא בריאה לחיים.

אני כן מאמינה בקארמה. אין לי ספק שקיים איזון ובסופו של דבר אתה מקבל את המגיע לך.

אני כן מאחלת מוות בייסורים קשים לכל מי שלובש פרווה.

אני כן מכורה. לשוקולד.

אני כן תורמת בכל פעם שיש מבצע התרמה ותיכוניסטים עוברים מדלת לדלת.

אני כן מקללת- אבל רק כשמגיע.

אני כן מתלהטת מהר, אבל באותה מהירות גם נרגעת.

אני כן בחורה עצבנית ומודעת לזה.

אני כן בעלת דעות ברורות ומגובשות לגבי נושאים רבים. לא כולם יודעים איך להתמודד עם זה.

אני כן אוהבת לאכול, והרבה.

אני כן רואה יותר מידי טלוויזיה, אבל רק עכשיו כי יש שביתה.

אני כן מסכימה עם המתות חסד של חתולי רחוב. מי שמתנגד מוזמן לקחת אליו הביתה את כל מיליוני החתולים שמסתובבים ברחובות.

אני כן מתנגדת להפלות, אלא אם הן על רקע בריאותי של התינוק או האם.

אני כן מאמינה שנותרו עוד אנשים טובים בעולם. אבל הם זן נכחד.

אני כן חושבת שחינוך דתי (לא חרדי) הוא טוב יותר מחינוך חילוני.

אני כן נחרדת לגלות מידי יום כמה קשה למצוא בתל אביב מסעדה בלי שרימפס או חזיר בתפריט.

אני כן חושבת שאסור למכור חזיר בישראל. וכן, אני יודעת שאני בעמדת מיעוט. תקפצו לי.

אני כן אוהבת אורז עטוף ירוקת ובתוכו פיסת דג מת (נו, סושי), למרות שפעם לא אהבתי בכלל.

אני כן אוהבת כלבים. לא סובלת חתולים.

אני כן ימנית מתלהמת. עדיף בעיני מלהיות שמאלנית יפת-נפש.

אני כן עשיתי שירות צבאי מלא. ולא היה לי קל בכלל אבל לא וויתרתי. אני חושבת שמי שלא מתגייס צריך להיזרק לכלא מיד. אפילו אם קוראים לו "בר רפאלי" או "אושרי כהן".

אני כן חושבת ש"צניעות" זו לא מילה גסה. אני מזדעזעת בכל פעם שאני הולכת ברחוב מאיך שילדות קטנות מתלבשות.

אני כן בטוחה שלערסים ששומעים מוזיקה מהפלאפון באוטובוס יש זין קטנטן.

אני כן משתגעת מטיפשות של אנשים. מידי יום, מידי שעה. זה הדבר היחיד שאני לא מסוגלת לסבול.

אני כן מצטערת לפעמים על דברים שאמרתי. זה מגיע תמיד דקה אחת מאוחר מידי.

אני כן לוקחת ללב. הרבה יותר מידי וגם כשלא צריך.

אני כן אוהבת תגובות של אנשים שקראו את הבלוג ובאמת יש להם דעה בנושא. הכי כיף כשהם לא מסכימים איתי, אז יש אתגר.

אני כן יוצרת פרובוקציות (בכתיבה) לפעמים, בשביל למשוך תשומת לב. מקצינה את הדעות שלי, כי אחרת זה פשוט משעמם.

אני כן מתעללת באנשים לפעמים כשאני יודעת מה הם רוצים לשמוע. ואז אומרת להם ההפך.

אני כן אוהבת בעלי חיים יותר משאני אוהבת בני אדם. אם הייתי צריכה לבחור באחד מהם שייכחד- אנחנו לא היינו כאן. הם כן.

אני כן חושבת שמי שמתעלל בחיות צריך להיזרק לכלא. אם הוא קטין- הוריו צריכים להיכנס לכלא.

אני כן חושבת שאולי היה טוב אם היו "מבחני הורות", ורק אם היית עובר אותם יכולת להביא ילדים לעולם.

אני כן מאמינה שיכול להיות שלום. באמת- בין כל מיני עמים. אבל בינינו לבין הפלסטינים? לא.

אני כן חושבת שהגוף הנשי הוא יצירת מופת. לא חושבת שצריך להיות לסבית בשביל להעריך אותו.

אני כן מאמינה באלימות, כשצריך. לפעמים אני מצטערת שאני לא מתאבק כושי ענק במשקל 100 קילו, כי ככה היה יכול להיות לי הרבה יותר קל להבהיר לאנשים מה אני חושבת עליהם.

אני כן עושה ספורט. לפחות פעמיים בשבוע. הלוואי והייתי עושה יותר.

אני כן חושבת שצריך להתייחס ליגאל עמיר כמו לכל רוצח אחר. לא רואה הבדל בינו לבין ברגותי (כמובן מלבד העובדה שברגותי רצח מאות יהודים ויגאל עמיר רצח רק אחד).

אני כן מניחה שיש שיגדירו אותי כ"בחורה מעצבנת". אבל לא אכפת לי.

אני כן מפחדת ללכת בת"א בלילה בחושך לבד. וכן, זה קשור לעלייה הרוסית.

אני כן חושבת שהעלייה הרוסית הביאה ארצה מוחות מבריקים. לצד אספסוף בהמתי ושיכור שלא שם זין על החוק.

אני כן חושבת שרוב האנשים פועלים כעדר, מתוך לחץ חברתי. אני מקווה שאני לא.

אני כן מאמינה שכל עכבה לטובה וכל דבר קורה מתוך סיבה כלשהי. זה לא אומר שאין לי חרטות על דברים שעשיתי.

אני כן חושבת שלכל אדם צריכה להיות דעה. אנשים שאין להם שום צד בשום נושא הם אנשים רדודים.

אני כן מאחרת. תמיד.

אני כן אוהבת לבשל ולאפות. וכן, אני גם מנקה את הבית. יש לכם בעיה עם זה? (אם כן תקראו את זה)

אני כן מאמינה שחברים זה הדבר הכי חשוב בחיים. כי משפחה לא בוחרים ולא תמיד "נופלים" על אחת תומכת. אבל חברים כן.

אני כן אוהבת את חבר שלי, למרות שלפעמים בא לי להרוג אותו. אבל בד"כ זה עובר לי תוך שעה-שעתיים.

אני כן לוקחת לפעמים תרופה שמכווצת לי את הכלי דם במוח. זה בטוח לא טוב אבל יש דברים יותר גרועים. כמו למשל לא לקחת את התרופה.

אני כן מוציאה יותר כסף ממה שיש לי.

אני כן טובה בלתמרן אנשים ולמכור להם דברים שהם ממש, אבל ממש, לא צריכים.

אני כן רוצה למות לפעמים. אבל לא באמת. אולי רק להיכנס לתרדמת לכמה שנים..

אני כן חולה על מגפיים. אני יודעת שזה מטומטם אבל אני לא יכולה להפסיק. אהה, וגם על צעיפים.

אני כן בחורה של חורף. שמים שחורים וגשם זלעפות לגמרי עושה לי את זה.

אני כן פחדנית ומודעת לזה. פעם לא היה אכפת לי לקחת סיכון אבל היום יש לי יותר מה להפסיד..