אם הייתי צריכה לתת להרגשה שלי שם עכשיו , הייתי קוראת לה "פחד" .
פחד מהכל . מכאב , מאובדן , מזכרונות נשכחים , מהכל .
אני לא יודעת למה התחלתי לפחד כ"כ פתאום , אולי הפחד ממה שאני הולכת לעבור מחר הוציא מהארון כל מני פחדים מודחקים .
הראשון – והגדול מכולם – הוא הפחד מאובדן , שמתקשר קשר ישיר לפחד מזכרונות נשכחים .
השני – ולא פחות גרוע – הוא חוסר ידע . חוסר אפשרות לחזות את העתיד ולהישאר במצב של ריק . אני לא יודעת איך דברים יעברו , אם הכל יגמר בשלום ... ואם לא ? כ"כ הרבה יישאר מאחור , אבל רק עצם המחשבה הזאת מביאה אותי למקומות ופחדים שלא ידעתי שקיימים בעצמי .
השלישי הוא הפחד שמה שאני כ"כ מצפה לו ומחכה לו – פשוט לא יבוא ...
אחרי השלושה האלה , עומדים עוד שורה ארוכה ומסודרת של פחדים , שאני לא יודעת איך להתמודד איתם . בעיקר לא כשכולם נופלים עלי בבת אחת .
כמובן שמאחורי כל פחד מהשלושה הראשונים עומד סיפור , שלא הרגשתי נכון לפתוח פה , לעיני כל .
הפחד האחרון , הפחד שאוכל אותי מבפנים יותר מכולם , הוא לא התמודדות , הוא לא הדחקה , הוא פשוט מאוד הפחד שבידיעה שאין לי מה לעשות . שגם אני כ"כ אתאמץ וכ"כ אנסה ואפילו אעיז להפוך עולמות ולהקריב הכל , כלום לא יעזור . אין לי מה לעשות אם זה . אין . איך נקרא לפחד הזה ... הפחד מקבלת דברים כמו שהם . בלי יכולת לשנות .
זאת רשימת הפחדים המקוצרת שלי , ביטוי להרגשה שלי בימים האחרונים . מה לעשות עם כל אלה ? זאת כבר שאלה מצויינת וחסרת תשובה ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
