טוב, לא יאומן, אבל זה באמת קורה,
מחר אני מתחילה את השנת שירות.
ממחר אני הולכת לחיות עם עוד 17 אנשים באותו בית,
להדריך ולקחת אחריות על מחנה ועל הילדים בו,
שלא לדבר על להיות עצמאית כמעט לחלוטין,
ללמוד כיצד לנהל בית (ואת עצמי) לבד, ולצאת הביתה רק פעם בשלושה שבועות.
אני מתה מפחד, ומתרגשת ברמות,
ותכלס מתחילים לי הרהורי חרטה,
אבל אני מאד מקווה שקיבלתי את ההחלטה הנכונה ושיהיה לי כיף וטוב בשנה הקרובה.
בשבועיים הבאים אני אהיה מנותקת לחלוטין, בלי מחשב ואינטרנט,
כי מתחילים עם שבועיים של סמינר פתיחה, עוד לא בקומונות שבהן נגור, ואני לא לוקחת מחשב.
בעוד שבועיים אני אחזור למחשב (ואספר לכם איך היה) וגם אעבור לבית החדש שלי לשנה הקרובה.
אז תאחלו לי בהצלחה, כי אני ממש אצטרך אותה,
והלוואי שהשנה הזאת תתרום לי הרבה, ותהיה טובה, ושאני אצליח להתמודד עם כל מה שהיא כוללת ועם עצמי.
נפגש בעוד שבועיים ובנתיים, להתראות 