ה1 בספטמבר..
במשך 12 השנים האחרונות, שזה בעצם כמעט כל חיי,
היום הזה היווה את תחילת שנת הלימודים.
יש משהו מוזר בלהעביר את היום הזה בבית,
אחרי שקיבלתי את כל ציוני הבגרות שלי,
ולדעת שלעולם לא אחזור לבית ספר.
כבר השלמתי עם זה, כבר חודש שאני בתוך השנת שירות ואפילו לא מתגעגעת לבית ספר,
לגמרי המשכתי הלאה עם החיים.
אבל זה עדיין מוזר, לחשוב על התקופה הכל כך ארוכה הזאת שפשוט הסתיימה.
היה כיף להסתובב ברחובות ביום שני ולראות ילדים הולכים לבית ספר,
לחייך לעצמי ולחשוב שאני לא אעשה זאת יותר.
הרגשתי צורך לציין את היום הזה, למרות שמהשנה זה כבר לא באמת היום הראשון ללימודים,
בשבילי הראשון לספטמבר יישאר תמיד כיום הראשון ללימודים חח..
כפי שידיד שלי אמר לי השבוע בצורה נהדרת-
אני מפחד מהלא נודע,
וכרגע כל מה שאני הולך אליו הוא לא נודע..
אני מניח שמתישהו הוא יהפוך לנודע,
ואז אולי אני כבר לא אפחד כל כך.
אני מקווה שזה באמת מה שיקרה עם השנת שירות, ועם המשך החיים,
כי סגרתי היום תקופה של 12 שנים, שני שליש מחיי,
ואין לי מושג מה יהיה איתי מפה,
מרגישה קצת תלויה באוויר, למרות שלשנה הקרובה לפחות די יש לי תוכנית..
וכן, אני מתה מפחד,
אבל אני מניחה שזה הגיוני,
אין ספק שהעתיד הבלתי נודע והמשך החיים זה דבר הרבה יותר מפחיד מאשר איזו בגרות..
הרבה בהצלחה לכל הבלוגרים שכן התחילו ביום שני את שנת הלימודים שלהם!
זה אולי לא נראה ככה, אבל אני מבטיחה לכם שיהיה לכם קשה לעזוב את בית ספר,
תהנו מכל רגע, כי זו באמת תקופה מדהימה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
thinking too much