lost in a sea of thoughts

ביום שלישי נפרדתי מהשכבה שלי,

היה לנו סמינר פרידה שבאופן עקרוני חתם את שנת השירות.

רוב השכבה שלי מתגייסת לקרבי ולכן הם כבר בחופש והקומונות התפרקו,

אני מבין המעטים שמתגייסים לחיל חינוך (אני מורה חיילת),

ואני מתגייסת הרבה יותר מאוחר כך שבינתיים אני עוד כן קצת בתוך השנת שירות,

כאילו כרגע אני בבית אבל אני עוד כן חוזרת לקומונה ולמשימה,

תקופה קצת מבלבלת..

בכל אופן, השנת שירות כן הסתיימה באופן חצי רשמי,

וממש רציתי לכתוב סיכום ארוך ומרשים כמו שאני יודעת שאני יודעת,

גם בשביל עצמי, כדי לסכם ולסגור כמו שצריך,

וגם כדי לסדר לעצמי את המחשבות כך שיהיו לי תשובות לשאלות כמו "איך היה?".

וגיליתי שאני לא מצליחה לעשות את זה,

לא מצליחה להושיב את עצמי ואשכרה להתחיל לכתוב ולא ממש מסוגלת לסכם כמו שצריך.

אולי אני צריכה תקופת צינון וכשאתרחק קצת מהש"ש אצליח לסכם,

ואולי זה פשוט לא משהו שאפשר לסכם בעזרת מילים,

בכל מקרה בינתיים אני לא מצליחה לעשות את זה כמו שצריך.

אבל כן היה לי חשוב לתת לזה מקום כי זה חתיכת דבר,

הצלחתי לסיים.

עם כל הקשיים, שנחשפתם לחלקם,

עם כל הכאבים והדמעות והרצון לפרוש,

הצלחתי להתמודד עם הכל ולהגיע לקו הסיום.

אני חושבת שזה הסיכום הכי תמציתי שאצליח להפיק-

היה מאד קשה, אני אפילו חוששת שחבל שיצאתי לשנת שירות, אבל אני מנסה לא להתחרט יותר מדי,

למדתי מזה הרבה אבל זה בעיקר היה לי רע,

גיליתי על עצמי הרבה דברים, בעיקר כמה עוצמות נפש יש בי ואיך אני באמת מסוגלת להתמודד עם הכל,

וכן, ללא ספק יצאו מזה גם דברים טובים ולא רק כאב.

התבגרתי, השתנתי, למדתי על עצמי ועל העולם, בכיתי, התמודדתי, אהבתי, ועוד, זו היתה שנה מטורפת במלוא מובן המילה.

אני ממשיכה עם הגרעין לצבא, כי מאז ומתמיד הגרעין היה החלק שהחזיק אותי,

וכי אני בכל מקרה חוששת שלא אצליח להתמודד עם הצבא אז בטח לא לבד בכלל צה"לי..

אני במקום מבלבל ומבולבל ועוד צריכה לסדר את המחשבות שלי לגבי השנה הזו ולגבי העתיד,

אולי מאוחר יותר אצליח לכתוב משהו טוב יותר או להסביר לעצמי טוב יותר איך היה לי,

בכל מקרה, כרגע בתוך בלגן של חצי חופש חצי משימה,

מנסה לראות כמה שיותר אנשים שלא היה לי מספיק זמן אליהם השנה,

מנסה לעשות כמה שיותר כיף אבל גם לנוח ולצבור כוחות לקראת תקופה חדשה.