היי...
אני יודעת שזה ישמע לכם מוזר..
אבל אני אוהבת לראות דברים עצובים.. אני אוהבת מוות!!..
אבל רק בגלל שאז אתה יכול לבכות חופשי..
אם עכשיו אני יגיד למישהו שמכיר אותי מה אני באמת מרגישה...
זה איכשהו יגיע לאנשים הלא נכונים.................
וכולם ישכחו את זה מהר מדי..
כי לאף אחד לא אכפת ממני...
כשהחתול שלי שורט אותי אני רוצה שירד דם.. והרבה...
שאני יוכל לבכות עד צאת הנשמה..........
כבר כל יד שמאל שלי מלאה בשריטות.. אבל לא חזקות מספיק.........
ניסיתי כמה פעמים להתאבד.. כמו שאתם רואים זה לא עבד....
פעם ניסיתי לקפוץ מהחלון שלי..
אבל עברתי דירה.. אני קומה ראשונה............
ניסיתי לחתוך ורידים..
אבל אני יודעת שאני יספיק רק צד אחד ויתעלף...
ואז לא יצא מזה כלום...
לפעמים בא לי פשוט לנשום את הנשימה האחרונה....
אבל אני לא מצליחה..
כמו שכתבתי בשיר שלי...
אני נותת מלא, מלא, מלא רמזים אבל לאף אחד לא אכפת..
אז אני בסוף יקבל אומץ..
אבל עד אז......
אני לא יודעת מה אני יעשה........
לפעמים כיף לי כאב.. לפעמים לא...
לפעמים הלב שלי נשבר קצת.. ולפעמים הרבה....
לפעמים אני יושבת ומסתכלת על סכין.. רוצה לעשות את זה.. אבל לא מצליחה...
פעם חתכתי את עצמי וישבתי והסתכלתי על הדם מטפטף..... ורואה איך אחרי טיפה הוא מספיק....
לפעמים אני נושמת נשימה עמוקה ומנסה לעצור לא לנשום... ולפעמים עוצרים אותי.. עד שאני כמעט מצליחה..
ולפעמים, רק לפעמים שכולם ישנים והחושך עלה על העיר.. אני בוכה ועוד בוכה..
בשקט בשקט.. שאיש לא ישמע. ואם מישהו שומע. ואם למישהו פתאום אכפת.... אני הולכת.. נעלמת שצללים.
ועושה כאילו לא קרה....!!
הקליף גרם לי לבכות... זה היה משחרר.... אבל כמה טיפות לא יותר...
http://www.youtube.com/watch?v=BKxnJ5iyC-w&feature=related
ולא אני לא אימו..............
שמישהו ילמד אותי לשים קליף...