MyOpinion
דעתי לגבי הרבה דברים - לא שווה ת'קליק שלכם :) |
| 11/2007
הריון ולידה.
בזמן האחרון הנושא הזה יותר מידי מעניין אותי.
מכל אישה בהריון שאני רואה ברחוב אני נדהמת מחדש , שוקעת בהירהורים ואפילו מקנאה.
האישה הזאת שברגע זה עושה שופינג מכילה בתוכה תינוק , הגוף שלה מייצר תינוק והיא ממשיכה בחייה כאילו כלום!
מאיפה הידע? איך הגוף יודע לייצר דבר כל כך מסובך ועוד ללא עזרה!
הקטע הכי מצחיק זה הלידה עצמה , האישה צורחת , בוכה , מקללת , מרביצה ומתחרטת על היום שהיא התקשרה לראשונה לחסידה..
אבל ברגע שהתינוק בחוץ, היא אשכרה שוכחת הכל , פתאום חיוך מטופש מאוזן לאוזן שרוי על הפרצוף שלה ותינוק עטוף בגי'פה נמצא עליה. זה רגע ששום אמא לא תשכח לעולם.
ומה לגבי ניתוח קיסרי?..זה אחלה פיתרון לדעתי..פותחים , מוציאים , תופרים.
זה הולך ככה:
לידה רגילה > איה איה איה , בלופ , תינוק
קיסרי> בלופ , תינוק , איה איה איה (כשניגמרת ההשפעה של ההרדמה ^^)
זה לא נורמלי שילדה בגילי חושבת על זה כל כך ברצינות..אני בעצמי יצאתי מבטן (כן בטח ><) לא מזמן.
לסיום..תמונות 3:
| |
התעללות בבעלי חיים
התעללות בבעלי חיים.
מה עולה לי בראש כשאני חושבת על זה?
פיטום אווזים , תרנגולות ופרות כלואות בכלובים קטנטנים , דם , שחיטה ורצח אפרוחים זכרים , כמובן שיש עוד מלא..
אני תוהה מה נותן לבן אדם את הזכות לקחת חיה ,שמרגישה דברים בדיוק כמוהו , ולגרום לה לכאב.
איך אפשר לסבול את היבבות ובכיות של החיות? לאנשים אין לב מאבן..או שמא אני טועה?
מה עשו לנו החיות המסכנות?..הפרה עוד לפני שהיא נולדה היא כבר מיועדת לחליבה בתנאים לא תנאים ולבסוף לשחיטה.
והקטע הוא..שאין לה מה לעשות בנידון..היא פשוט צריכה להשלים עם העובדה. וזה עצוב.
אולי זה יישמע טיפשי אבל האמנתי בעבר שאדם שחטא או עשה משהו שראוי לעונש יוולד בגילגול הבא בתור אחת מהחיות הללו ויעבור את מה שהן עוברות. ככה היה לי יותר קל להשלים עם אכילת עוף או איזה המבורגר..מגוחך הא?.
אני כל כך כל כך מרחמת על החיות האלו..תחשבו על העגל , שרק נולד..נלקח מאימו , מפוטם ומובא לשחיטה..כי הרי בשר עגל זה בשר משובח. תחשבו על האפרוחים הזכרים שמשמידים כי אין להם תועלת..זה כל כך מזכיר את סיפור יציאת מצריים..הבנות נשארות..הבנים מושלכים ליאור.
| |
פיגור שכלי
רציתי לדבר על נושא כואב , כבד אבל חשוב.
פיגור
אתמול , במהלך המשמרת שלי במד"א (אני מתנדבת שם..מומלץ בחום) יצא לנו לפנות ילדה פיגוריסטית בסביבות גיל 11-12 , אל בית החולים.
עד אותה נקודה לא הבנתי אפילו מה המשמעות של פיגור שכלי , איך זה משפיע על הילדה ועל המשפחה עוד יותר.
זה נורא , פשוט ככה. מנסים לדבר איתה והיא מצידה מגיבה באפטיות מרגיזה וממושכת , יש לה עוויתות בחלקי הגוף והיא אגרסיבית.
אולי זה רק אני , אבל זה כל כך לא מובן לי..זה לא נתפס , התחשק לי לתפוס את הילדה ולהגיד לה "מה את משחקת אותה? תפסיקי להתנהג כמו מפגרת"..אבל היא..מפגרת.
אמא שלה היא אישה כל כך חזקה , אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לגדל ילדה כזאת , באמת שלא..עם כל האהבה זה פשוט בלתי נסבל.
כשחזרתי הבייתה וראיתי את המשפחה שלי מנהלת שיחה , צוחקים , שותים ..או בקיצור מתנהגים נורמלי הרגשתי הקלה כל כך גדולה..
פתאום הרגשתי כל כך בת מזל שכל הסובבים אותי הם אנשים שפויים , בלי בעיות בריאותיות. וזה די עצוב לטעמי..למה אני צריכה לראות מצבים נוראיים כדי להעריך את מה שיש לי?
בכל אופן חזרתי הביתה חיבקתי במשך שעה את הכלב שלי ואז הלכתי לישון בהרגשה מוזרה של עצב ושמחה גם יחד..שמחה שאצלי הכל בסדר ועצב מהמחשבה שאנשים אחרים הולכים לישון עכשיו במצב שונה לחלוטין.
בקיצור אנשים..אם מישהו מכם קרא את זה..תעריכו את מה שיש לכם. באמת. אתם ברי מזל.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: