אני לא מבינה מה כל הקטע של ה"אני הפנימי".כל אחד צריך דעת מה ה"אני" שלו.
ה"אני" שלי יכול להיות שמח, ציני מריר ולא סימפטי [תתפלאו!]
ה"אני" שלי יכול להיות עצוב, ציני, מריר ולא סימפטי
ה"אני" שלי יכול להיות כועס, ציני, מריר ולא סימפטי.
ה"אני" שלי יכול להיות גם סתם ציני, מריר ולא סימפטי.
ה"אני" שבישראל הוא אותו ה"אני" שבהודו.
ה"אני" ששותה מים הוא אותו ה,אני" שלוקח סמים [רק עם התנהגות קצת שונה, אבל זה כבר סיפור אחר].
אם ה"אני" הזה נמצא בתוכינו, למה לעזאזל צריך לטוס למקומות רחוקים ולשלם כל כך הרבה כסף כדי לחפש אותו?