התכוננו לפוסט שרוב הסיכויים לא תבינו מה בכלל הולך בו. זה בסדר, זה אמור להיות ככה.
לא יודעת למה, אבל בזמן האחרון נימאס לי מהאינטרנט (מבחינה של בלוגים, יוטיוב, פייסבוק, וכל השיט הזה) בא לי פשוט לשבת כל היום לדבר עם חברות שלי, לצייר, לשחק בפלייסטיישן, אבל מצד שני אני צריכה כבר להתחיל להתכונן לסמסטר השני באוניברסיטה, אני כבר אמורה להיות מוכנה כבר. אבל גם לזה אין לי כוח. אני רוצה שהזמן יעצור, כדי שאני אוכל לעשות מה שבא לי, כמה זמן שבא לי ובלי שאף אחד יפריע או יעיר לי שאני לא עושה מה שצריך ולא מתקדמת לשום מקום.
המחשב הנייח שלי החליט לא לעבוד כמו שצריך, ואני לא יכולה לעבוד עליו, אני לא יכולה אפילו לצייר או לשחק עכשיו, עד שלא יחליפו לי מה שלא צריך להחליף באוסף גרוטעות הזה שאני קוראת לו "מחשב".
בזמן האחרון התחלתי לחשוב על הבחירות שלי. יותר מידי. אני שמחה עם ההחלטה שלי ללכת ללמוד קוראנית, ואני מאוד מרוצה ממה שאני עכשיו לומדת. אבל הייתי רוצה לעשות עוד (אני בד"כ בנאדם סקרן ושועבת לדעת הרבה בזמן קצר) אני רוצה גם ללמוד עוד שפות, אני רוצה לקחת שיעורים באומנות דיגיטלית, באנימציה, ויצירה ועוד ועוד (אפשר לומר שאני רוצה ללמוד להיות digital designer או משהו שאני אוכל לעשות איתו יותר בחיים מאשר לדעת הכל על קוריאה). אני לא מתחרתת שבחרתי להשאר ברוסיה וללמוד על קוריאה, אבל עכשיו כשאני רוצה גם ללמוד יצירה, אני מרגישה שאולי היה עדיף אם קודם הייתי לוקחת את זה. אני מרגישה שאין לי מספיק זמן לחיים אם אני אבחר ללמוד יצירה דיגיטלית רק לתואר שני, ושאני לא אספיק להגיע לשום מקום בחיים שלי (כן אני פרנואידית וזה רק דבר אחד שאני פרנואידית לגביו בין הרבה דברים אחרים).
ברגע זה אני מרגישה תקועה. זה למה אני שונאת שאין לי מה לעשות, זה למה אני שונאת חופשות ארוכות מידי, חופשות כאלו גורמות לי להבין עד כמה אני מבזבזת את הזמן שלי, ועד כמה אין לי שליטה על העצלנות שלי, שהיא הדבר הכי גרוע לגבי כאדם שאוהב כל הזמן לגלות, אני חייבת להשתנות. זה כבר מעצבן אותי שאני לא יכולה לקחת את עצמי בידיים.
ד"א, הפוסט הזה לא אמור להיות מדכא, זה רק אמור להיות עידכון על המחשבות שלי, ואלו לא המחשבות הדיכאוניות שלי, זה המחשבות שגורמות לי לקום על שתי הרגליים ולהחליט לעשות משהו עם החיים הזבל שלי. מחר זה יקרה (כי עכשיו כבר מאוחר מידי להתחיל משהו).
אדיוס אמיגוס!
-DANI 