מצטערת מראש על כל טעויות הכתיב והדפוס שיהיו בפוסט, אני משתמשת במיקלדת בלי מדבקות של האותיות בעיברית, ואני לפעמים מתבלבלת באיות של כל מיני מילים... - אני אעבור על כל הטקסט מחר ואתקן את כל הטעויות, כי אני יודעת למצוא אותן. פשוט כבר מאוחר ברוסיה ואני עייפה.
[הסאונד-טראק המלא המדהים של אססין קריד 3 - כדי שלא ישעמם לכם בזמן שאתם קוראים, אם אתם קוראים]
בסוף יש סיכום אם אתם לא רוצים לקרוא את הכל!
לא, אני לא עומדת להציג בפניכם עכשיו מידע בקשר להשכלה גבוהה, או על איך אתם יכולים להשיג עבודה מעולה שגם תהנו ממנה. אני עומדת לפרוק את כל החרא שיש לי לומר על זה, (ובעיקר כל השכלה/חינוך) כי אני הבנתי עד כמה שאני שונאת את העולם שבו אנחנו חיים, מבחינה של בניית קריירה - שכמובן כל-כך תלויה בסוג ההשכלה והכמות שלה, וגם על זה שהשכלה ביימינו זה חרא ולא השכלה.
פוסט הפריקה הזה יהיה ארוך, מעייף, וכמו כל פוסטי הפריקה שלי (שאני חושבת שמי שעוקב אחרי הפעילות שלי בבלוג הזה כבר הבין שזה מה שאני מרבה לעשות) אני אכתוב בו את הדעות שלי בקשר לדברים כפי שאני רואה אותם, ואני גם אכתוב על המצב שלי (שׁהביא אותי למחשבה על כל הדברים האלו). אז אין מושג לכמה "פרקים" פוסט הפריקה הזה יחולק, אבל פשוט חכו... לא רגע... תיקראו הלאה, כדי לגלות עוד.
נושא מס' 1- כל הדברים הבסיסיים
מה זה השכלה גבוהה?
אה, כאילו שלא ידעתם, רגע, אבל אולי אני לא בטוחה מה זה... בכל מיקרה השכלה גובהה, זה כל מה שבנאדם מחליט ללמוד אחרי שהוא מסיים בית ספר. No shit, Dani! Tell me more, I'm fascinated! אוניברסיטאות ומכללות (קולג'ים) זה בד"כ המקום לקבל בו השכלה גבוהה, אני לא חושבת שיש את זה בארץ, אבל בהרבה מאוד ארצות, יש גם בתי ספר להשכלה גבוהה, לאלו מאיתנו שלא השקיעו בבתיכון, ולא "השלימו" את תוכנית החינוך הבסיסית...
אוקי, אז גילית לנו את אמריקה, אפשר ללמוד עוד אחרי בית-ספר, איזה כיף! ... ... אני יודעת, לא תמיד זה ניראה כיף, אבל באמת תלוי איפה ומה ולמה.
לא, בעצם לא תלוי למה, הרי זה ברור... נכון?
למה צריך השכלה גבוהה?
כי בעולם שלנו, איפה שכולנו כל-כך חכמים, ומוכשרים, ומיוחדים, תוכנית החינוך הבסיסית היא לא משהו שאפשר להגיש לרעיון עבודה, אלא אם כן זה קופאית במקדונלד'ס או מלצרית. בתקופה שלנו, אתם לא תמצאו עבודה בלי להראות שסיימתם לפחות תואר ראשון בתחום שבו אתם רוצים להתמכות.
זה הגיוני, אין לי תלונות לזה, התלונות הולכות חזרה לתיכון, הרי מלכתחילה זה הבית ספר והציונים שקיבלנו שיחליטו אם בכלל אנחנו נלך לאוניברסיטה/מכללה. הרי, אם הייתי גרועה במטמתיקה, אנגלית ותנ"ך זה מאוד ישפיע על איך אני אלמד בבצלאל אמנות וציור...
זה לא הוגן, שבגלל שלבנאדם לא הולך טוב במבחנים, אז לפי זה יבחנו אותו כל החיים (הרי לא הולך לו טוב במבחנים! אז תפסיקו כל הזמן לבחון אותו!) כן אני יודעת, החיים זה מבחן, ממי לא שמעתי את זה, אבל אנחנו בני אדם, כולנו שונים, כולנו טובים יותר במשהו אחד, וכושלים במשהו אחר, הרי אם זה לא היה ככה, אז לא היו גאנים בעולם הזה.
חוץ מזה לכולם ידוע שרוב הגאונים של העולם הזה היו ציונים על הפנים והם היו התלמידים הכי גרועים. זה עובד ככה אפילו ביומינו, האנשים המצליחים ביותר לא היו משהו בזמן בית-ספר ואוניברסיטה, ותיראו לאן הם הגיעו!
למה ציונים מפריעים לקבל השכלה גבוהה?
פשוט, בגלל שאוניברסיטאות ומכללות הם חארות שכאתם מנסים להתקבל אליהן יבקשו לראות תעודות מצטיינות (או אם ציונים טובים), חובה שיט כמו בגרות (או דברים דומים בזה תלוי במדינה). ועוד פעם, זה לא הוגן! למה, אם כל שאר הדברים שאני מגישה עוברים את הדרישות של האוניברסיטה, למה בגלל שיש לי 70 בהיסטוריה, אני לא יכולה ללמוד ביולוגיה? זה לא הגיוני פשוט!
העמדה האישית שלי בנושא זה:
זה לא שלא הייתי תלמידה גרועה, אני סיימתי בבית ספר אמריקאי, שהציע שתי סוגי תעודות: רגילה (שזה כאילו משהם אמרו ש"יקבלו בכל מקום חוץ מבריטניה") ו-IB (שהם אמרו שצריך כדי להתקבל בבריטניה ספציפית, ושאר המקומות פשוט רואים את זה כבונוס). זה בולשיט, ה-כ-ל:
1- כמשהי שהפעם הראשונה שהיא נכנסה לבית ספר אמריקאי היה בתיכון, אפשר לומר שזה בילתי אפשרי שאני אקבל ציונים טובים כמו של האחרים שכל החיים שלהם עברו בין בית ספר אמריקאי אחד לאחר, או למדו באנגלית כל החיים שלהם.
2- הקטע של שתי תעודות? כן, זה נכון, אבל התלמידים כולם לומדים באותה הרמה, שזו הרמה של IB שקשה פי 3 מהתוכנית הרגילה. אני לא צוחקת. התוכנית הזו היא רצח, במיוחד לבן אדם שאנגלית זה לא פאקינג קרוב להיות השפה הראשונה שלו!
3- הדבר שהכי בולשיט מכל משהאכילו אותי בבית הספר, זה העובדה שאם התעודה הרגילה אני יכולה להתקבל לכל מקום. ובגלל שפשוט האמנתי להם, והלכתי על תעודה רגילה נכנסתי למה שניקרא DEEP SHIT כי אחרי שסיימתי בית ספר, מסתבר שאני צריכה את ה-IB הדפוק כדי להתקבל לאוניברסטאות בארץ, ושאפילו הציונים שלי בתעודה הרגילה, לא ילהיבו אף-אחד.
כשגיליתי את זה רציתי לבכות. אבל לא אמרתי לאמא שלי שאין מצב שאני אתקבל לאוניברסיטה בארץ, אמרתי לה ש"אני רוצה ללמוד בחו"ל" זה לא לגמרי שקר, אבל אני כבר לא בטוחה לאן יקחו אותי אם התעודה שלי. כי היא חרא. אני לא אומרת שלא מגיע לי. אבל בכל זאת, זה אכזרי.
נושא מס' 2- למה השכלה גובהה בימינו זה לא השכלה, אלא חרא
אוניברסיטה - זה מוסד להשכלה גבוהה עם מחקר יותר מורחב ועמוק (קיצר זה הדבר הרציני)
מכללה/קולג' - זה מוסד להשכלה גבוהה עם מעט מחקר (זה יותר פשוט)
ביתי ספר למינם להשכלה "מורחבת/גבוהה" - זה גם נחשב מוסד להשכלה גבוהה, שפשוט לומדים בו כאילו שזה קולג' רק פחות שנים ובלי מחקר...
האמת שאין לי מושג אם אני צודקת, כמו שאמרתי בתחילת הפוסט אני כותבת פה דעות (ו/או הידע שלי בנושא)...
אז עכשיו כשיש לי מושג מה הם המוסדות האלו נעבור לחלק שבו אני מתלוננת למה הם חרא (לפי מה שידוע לי אישית!!)
למה הכל כל-כך חרא בשבילך דני?
הכל פשוט, אבל אתם יודעים... אני אוהבת להרחיב!
1- בואו נודה במשהו: בימינו, רוב המוסדות להשכלה גבוהה לא מחפשים "ליצור אנשים משכלים ומוכשרים" אלא "כיסים מלאי כסף של סטודנטים חסרי כסף"... כמה אירוני, הא? ואני לא מגזימה, הרבה מאוד מהאוניברסיטאות שנחשבות בין הטובות, אלו שגם דורשות פי שלוש יותר כסף, הן האוניברסיטאות שהרבה אנשים שמסיימים עכשיו שואלים את עצמם "למה בכלל רציתי ללכת לפה, אני לא מרגיש כאילו למדתי משהו". ואני לא ממציעה. אני דיברתי אם מישהו שעובד בבית ספר האמריקאי שסיימתי. הוא סיים את אוניברסיטת ייל (Yale University) בהיצטיינות, והוא אמר לי שהוא לא הרגיש כאילו הוא באמת סיים 4 שנות לימוד נוספות, כן, הוא למד, ועשה מבחנים, ואולי הוא יודע קצת יותר ממה שהוא ידע לפני, אבל הוא לא הרגיש שזה קידם אותו בהרבה, בגלל שהפרופסורים לא עשו בשיט. אחרי זה הוא התקבל לאוניברסיטה הרבה פחות ידוע כדי לעשות תואר שני, הוא שילם גם שליש ממה שהוא שילם לייל, והרגיש שהוא באמת למד. ולא בזבז כסף לשב.ֿ
**ברוסיה, איפה שאני עכשיו לומדת הכל קצת שונה. לאוניברסיטה מס' 1 ברוסיה מתקבלים התלמידים הכי טובים ולומדים בחינם, הממשלה כאילו נותנת להם ללמוד לתואר ראשון בחינם כמתנה על זה שהם "מקדמים את החינוך ברוסיה" או בולשיט כזה. זה לא אומר שאין את מי שמשלם, יש גם הם, וזה יקר (תאמינו לי אני יודעת) אבל לפחות הלימודים הם לא חרא כמו במקומות אחרים שצריך לשלם טונה כסף (בגלל שפה אנחנו כאילו חוזרים בזמן למערכת החינוך של ברית המועצות)
2- באמריקה: באוניברסיטאות משום מה יש איזה שנה או שנתיים שחוץ מאיזה 3 שיעורים שקשורים לנושא שבחרתם ללמוד, לומדים את כל הדברים שכבר למדתם בבית ספר. כן! עוד פעם מטמתיקה, עוד פעם פיזיקה, עוד פעם היסטוריה, ועוד פעם ספרות (וכו') אני לא ממציעה, יש לי חברה שעכשיו לומדת באוניברסטה במינסוטה, ויותר משיעורי ציור ב-3D יש לה יותר שיעורים בגיאוגרפיה, מתמטיקה ועוד בסגנון. זה לא שמלמדים אותם משהו חדש, לא! אפילו אין להם מורה, הם עושים את זה לבד דרך המחשב! זה פשוט, אין לי מושע אפילו למה, לאף אחד אין מושג למה! הרי אין את זה בשום מקום אחר! (אני גם חייבת לציין את זה שאומרים שבאמריקה שנה ראשונה באוניברסיטה היא הכי קלה, ואם כל שנה נהיה יותר ויותר עומס ויותר קשה) מה אתם אומרים לי שזה לא חרא? לבוא לאונברסיטה כדי ללמוד עוד שנתיים שיט של בית ספר?
3- ברוסיה: זה אחד קצת מסובך... במיוחד בגלל שאני בעצמי למודת ברוסיה (ואני לא מתכוונת שקשה לי לדבר שיט על האוניברסיטה שלי, לא להפך, קשה לפרט את הכל) כמו שכבר אמרתי, ברוסיה אין קטע של חרא חינוך אבל טונה כסף, האמת ששיקרתי, אבל גם לא ממש. תוכנית הלימודים במכון שאני לומדת בו (שהוא חלק מאוניברסיטת רוסיה) נחשבת אחת הכי קשוחות. אבל זה רק בגלל שאנחנו לומדים גם טונה של שפות, אז חייבים להיות יותר קשוחים איתנו, כששאלתי אנשים אצלי בכיתה בקשר למקצועות האחרים הם אמרו לי שאי אפשר להשוות. אבל אפילו אצלנו יש כל מיני שאתם שואלים את עצמכם: "למה לעזאזל היא צריכה ללמוד את זה?"
בשביל זה אתם צריכים להבין מה אני לומדת, וזה גם קשה להסביר. מאוד רציתי ללמוד את השפה הקוראנית (או יותא נכון להמשיך) לכן בחרתי ב"מכון ללימודי אסיה ואפריקה" של אוניברסיטת מוסקבה. אחרי שבוחרים את השפה שבה רוצים להתרכז צריך גם לבחור כיוון: פילולוגיה, כלכלה, פוליטיקה, או היסטוריה. אני לקחתי כלכלה (אפשר לומר שהייתי חייבת כי לקוראנית היה רק כיוון הכלכלה או הפוליטיקה - שניהם זה גיהנום). אז אני קוראנית-כלכלה. אז הרעיון הוא שאני לומדת את השפה הקוראנית, ואת הכלכלה של קוריאה... אבל... אני גם צריכה לדעת מטמתיקה גבוהה (או מורחבת?) שיטות לאנליזה מתמטית (?) גיאוגרפיה, היסטוריה של כל העולם, פוליטיקה, וכו' (הרשימה עוד ארוכה מאוד). אז מה יצא לנו? לא רק שאני כבר לא מומחית של כלכלת קוריאה, אני גם לא מומחית של קוריאה. בסופו של דבר יוצא שאני מומחית של מיזרח אסיה ואפריקה. אוקי, זה עוד אולי הגיוני. אבל אני רוצה להזכיר לכם מי אני - קוראה-אקונומיסטית כמו שאנחנו קוראים לזה, אז הגיוני שלפחות זה מה שיהיה כתוב לי בתועדת סוף התואר, נכון? ושכל העבודות שאני צריכה להגיש יהיה קשורות לנושא הזה... או לפחות לקוריאה. אבל לא. התעודה יהיה לי כתוב שאני "מזרחנית ואפריקניסטית" (מומחית של מזרח אסיה ואפריקה) למרות שאני לא לומדת בשיט על אפריקה, או על כל איזור אחר באסיה! (טוב חוץ מהיסטוריה, אבל זה לא הופך אותי למומחית שלהם).......... שתבינו שאם תעודה כזו לא ממש יכולים לקבל אותי לשום מקון חוץ מלהיות מתורגמנית בנושאים האלו, וגם זה רק קוראנית-רוסית-אנגלית (ועיברית כבונוס, כי אני מישראל דא). קיצר בולשיט.
אני אסביר לכם למה זה ככה. ברוסיה, לא רק שצריך השכלה גבוהה כדי להתקבל לעבודה כלשהי. צריך לסיים תואר שני. כן קראתם נכון, לא תואר ראשון, אלא תואר שני. ותואר שני אף אחד כבר לא נותן בחינם (האמת שבקשר לזה אני לא יודעת) אז בעצם הארבע שנים האלו, זה בסך הכל הקרטיס כניסה לתואר שני, שבאמת יתן לי משהו שאני יכולה ללכת לעבוד איתו איפשהו. רק התואר השני נותן כבר ממש מקצוע (the legit stuff). פשש כאילו שאני באמת אבזבז עוד שלוש שנים מהחיים שלי ברוסיה כדי לקבל סטטוס של משהו שהבנתי עכשיו שאני בכלל לא פאקינג מעוניינת בו (חוץ מהשפה הקוראנית xD)
העמדה האישית שלי בנושא זה:
כמו שכבר הבנתם אני מן הסתם המקרה האחרון מהשלוש... בהתחלה כנירשמתי חשבתי "אה! עכשיו אני יכולה ללמוד את כל מה שאני אוהבת, ואני אפילו אקבל בסיס טוב וחשוב (כלכלה) שזה משהו שבכל עבודה מוצלחת בימינו צריך להבין! ואני יעשה את זה יד ביד עם השפה הקוראנית! איזה כיף!" עכשיו לא רק שהבנתי שזה יהיה יותר קשה ממה שנידמה לי, זה גם יותר מידי. זה לא מה שאני רציתי, ומסתבר שמשהו שחשבתי שיעניין אותי פשוט תעיק עלי ואני קמה כל בוקר ומתפללת לסיים עם זה ולעבור לאוניברסיטה, שגם אם לא יהיה בה קוראנית, אני לפחות אוכל ללמוד מה שאני נהנית ממנו (אמנות) אני שונאת להתחרת על דברים, ואני לא מתחרת שנרשמתי לאוניברסיטה פה במוסקבה. אבל אני גם הבנתי שזה פשוט לא המקום בשבילי.
בלי שום קשר בדיוק למה שאני לומדת (אני אומרת את זה כי אמרתי ש"לא מעניין אותי" כלכלה, אבל יכול להיות שזה פשוט בגלל שקשה לי אם הרוסית, או אם השיעורים האחרים) אני הבנתי שהסוג הקריירה שאני אוכל לבחור אם תואר ראשון כזה, היא בכלל לא שוג הקריירה שאני מחפשת. אני לא רוצה לעשות משהו שצריך לחשב או לחשוב לוגית. שצריך לשבת ולטקטק מספרים ומילים לווארד באיזה משרד לבושה כולי שחור ורישמי. אני רוצה משהו שיגרום לי להיות מקורית, לחשוב יצירתי, מחוץ לקופסה, שיהיה כיף, וחדשני. כבר יש לי מושג עכשיו מה אני רוצה להיות בעתיד. והכיוון שאני הולכת בו עכשיו לעולם לא יוביל אותי לשם.
סיכום- אז על מה דיברנו?
דעות אישיות:
העובדה שהשכלה גובהה ניתנת רק לאנשים עם ציונים גבוהים היא לא הוגנת
העובדה שיש סוגים שונים של תוכניות חינוך שיאפשרו לבנאדם להתקבל רק למספר מסויים (אם בכלל) של מוסדות להשכלה גבוהה היא גם לא הוגנת
מבחנים מכל מיני סוגים זה גם קצת לא הוגן
הרבה אוניברסיטאות מפורסמות (וגם לא תמיד) דורשות הרבה כסף בתמורה לחרא של לימודים, שבהם לא מקבלים שום דבר - לא הנאה, ולא שום ידע חדש
באמריקה מבזבזים הרבה מאוד זמן בזמן האוניברסיטה כדי ללמוד מקצועות שכבר למדנו בבית הספר, ולמה? לא ממש ברור.
ברוסיה אי אפשר לומר מה באמת הולך, מצד אחד נידמה שהכל יחסית טוב שם מבחינת לימודים, אבל זה שקר מוחלט מהרבה מאוד סיבות, שאני לא יכולה לפרט
זה שברוסיה צריך לסיים גם תואר שני כדי לקבל עבודה זה חרא ולא הוגן
מצב אישי:
בזמן שהייתי בבית ספר האמריקאי, לא קיבלתי את ההזדמנות להוכיח את עצמי, בגלל שהתוכנית הייתה קשה מדי בשבילי
עשיתי את הטעות של ללכת "בדרך הקלה יותר" (למרות שאני יודעת מה היו הציונים שלי אם הייתי לוקחת את הדרך הקשה יותר) והלכתי על "תעודה רגילה"
אם התעודה הרגילה, אני לא יכולה להתקבל לשום אוניברסיטה בארץ
רוב האוניברסיטאות ירצו לראות ציונים יותר טובים ממה שלי יש להציג
בגלל שהאוניברסיטה ברוסיה לא דרשה תעודה מיוחדת, הם קיבלו אותי אם התעודה הרגילה
הייתי באשליה שאני עומדת ללמוד משהו שמעניין אותי (חלקית זה היה נכון)
לאט לאט הבנתי שאני חייה באשליה, ושלא רק שאני לא לומדת בדיוק מה שמעניין אותי, אני לומדת הרבה שמאוד לא מעניין אותי, קשה לי בגלל שהכל ברוסית, ואני לא נהנית, ובסופו של דבר התואר הראשון שאני אקבל, לא יתן לי שום דבר.
הבנתי שאני בכלל לא לקחתי את הכיוון הנכון כשבחרתי מה ואיפה ללמוד, ועכשיו אני עוברת כל יום במחשבה על זה ש"הייתי צריכה לחשוב יותר זמן על זה"
יש לי מושג מה אני רוצה לעשות עכשיו, ואני בטוחה בזה הפעם ב-100% הבעיה היחידה שנותרת, זה למצוא מקום שאפשר להתקבל אליו עם החרטה של תעודה שלי
בסופו של דבר. Right now I'm in deep shit, and I need to start digging myself outta there, ASAP.
אין מה לבזבז את הזמן בלימודים של משהו שאני יודעת שאני לא רוצה ללמוד יותר.
אני חושבת שזה הכל. אם אתם רוצים לדעת למה פוסט הפריקה הזה, זה משתי סיבות:
1. במשך הרבה זמן התחלתי לחשוב מה באמת אני רוצה לעשות בחיים שלי, ואם אני באמת ב-100% מרוצה ממה שאני עושה עכשיו, בהתחלה הייתי באשליה שכן, ושהכל יהיה יותר טוב בהמשך, אבל הבנתי שאני בכלל לא בכיוון של משהו שבאמת הייתי רוצה לעשות.
2. בשיעור גרמנית התחלנו לדבר הרבה על מערכת החינוך בגרמניה, איך היא שונה ממערכת החינוך בארצות אחרות, ולמה היא טובה או לא טובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
nuichingu