אזהרה: אתם עומדים להחשף לכמות גדולה של שגיאות כתיב, דיקדוק וכמובן שגיאות דפוס מפגרות ביותר. הסיבה: האותיות בעברית לא מסומנות לי על המקלדת, ואני כבר גרה ברוסיה יותר מדי זמן. יותר מלכתוב בעברית, השתדלתי לשפר את הרוסית והאנגלית שלי. כל-כך מצטערת. עכשיו תסבלו. וד"א הפסקתי להבטיח לחזור על הפוסט ולתקן את כל הטעויות האלו.
אז יום ההולדת שלי עבר לפני כמה ימים... פאק, אני בת 19!
בכל מיקרה, לא על זה חזרתי לבלוג היום כדי לכתוב, כי אתם יודעים, ימולדת, לא משהו מיוחד מידי בגיל 19. לאחרונה ראיתי הרבה סרטים ונכנסתי חזק בספרים (וכשאני אומרת הרבה, אני מתכוונת שבד"כ אני בכלל לא מתעניינת בפעילויות הללו. בד"כ = אפס, הרבה = סרט/ספר אחד... סתאאאאם). והרבה פעמים, טוב כל פעם שאני נכנסת חזק בספרים או בסרטים (זה דיי כואב ד"א, אני מזהירה... חחח), אני מתחילה להשוות אותם אחד לשני, מה אני מעדיפה? מה יותר טוב? מה שונה בהם? מה דומה? ואז נזכרתי: "וואלה, דני, יש לך בלוג שאת גם ככה כותבת בו את כל הבולשיט שבה לך לראש גם אם זה יכול לא למצוא חן בעייני אחרים, למה שלא תעשי את זה גם הפעם?" והנה אני, עומדת לכתוב את כל המחשבות שלי על סרטים וספרים, כאילו כבר לא ידעתם את כל מה שעומד להיות רשום פה...
עלי לציין, שכשאני משווה אותם, אני באיחוד משווה ספרים עם סרטים טועמים, שמבוססים בד"כ על הספרים (אף פעם לא שמעתי את זה להפך, ויהיה מעניין מה יקרה אם דבר כזה היה).
אז מתחילים?
סרטים
באו נודה בזה, שסרטים הם לעצלנים חסרי אינטלקט כי: סרטים הם מקסימום 3 שעות, וגם אלו כבר מעצבנים אנשים לרוב. זה הרבה יותר נוח לקבל את כל העלילה של ספר בשעתיים, מאשר שבועיים (או יומיים). חוץ מזה, סרטים גוזלים מהאדם את האפשרות לדמיין, ליצור, לחשוב. הם בונים בשביל הבן אדם את הדימוי החזותי של הסיפור. לא שזה תמיד רע, נגיד אם אין לכם דימיון, סבבה הינה הביאו לכם דימוי. ואסור לשכוח שבגלל שסרטים צריכים להכנס למסגרת הזמנית של מקסימום 3 שעות, הרבה מאוד נחתך, משתנה ומתעוות מהסיפור המקורי.
כמה מכם שהלכו בהתרגשות לראות סרט שמבוסס על ספר וחשבתם "זה עומד להיות מדהים!" ואחרי שאתם יוצאים מהקולנוע אתם רק מתלוננים מה היו צריכים להכניס לסרט, ומה היה עדיף שהם לא היו מכללים מהספר שבסידרה הבאה, או מה היה מעצבן שהם שינו כי זה היה נקודת עלילה מאוד חשובה? אני בטוחה שהרבה.
אבל זה כיף לראות סרטים, אין מה לריב שהם נותנים סוג של אדרנלין וריאליזם (סורי, אתם רואים שאני משתמשת פה ביותר אנגלית מעיברית?) גורם לנו להרגיש יותר קרוב לעלילה, כאילו שפתאום זה באמת יכול לקרות... לראות בעניינים את מה שלנו לעולם לא יקרה...
ספרים
כן, ספרים, רובם בד"כ זה הרבה שעות, הרבה ריקוז, וגל קבוע של אינפורמציה חדשה שהראש שלנו צריך לעקל, אבל בניגוד לסרט, יש זמן, אפשר להתחיל לפתח תאוריות בקשר להמשך, או בקשר לדמויות, כשזה ספר יש לי ביד את כל הסיפור מהסוף להתחלה, ואם אתם ממש מזוכיסטים כמוני, אתם בטח מציצים קדימה קוראים איזה שורה או שתיים מהפרקים הבאים, או אולי את השורה הכי אחרונה. זה כל כך כיף, לקרוא את הספוילר ואז ולחזור לאיפה שאתם קוראים ולנסות למהר כדי להגיע לקטע המעניין שיצא לכם להציץ אליו. כשקוראים ספרים, הדימיון והראש פועלים, יש לנו את החופש לדמיין את הדמויות איך שבא לנו, להעזר בתיאור שנותנים לנו, לדמיין איך אחת הדמויות תגיד את הדיאלוג שלה, או איך היא תגיב לסביבה, אולי אפילו לדמיין שהדמות המרכזית היא אני. ספרים לרוב נהרסים אם אתם קוראים אותם אחרי שכבר ראיתם את הסרט: כבר הדמיון שלכם פחות בשליטה, כשאתם קוראים את הספר אתם מדמיינים סצנות מהסרט, מדמיינים את השחקנים במקום את הדמויות איך שאתם רוצים...
כשקודם קוראים את הספר...
+יש לנו את היתרון שאנחנו דימיינו ותיארנו את הדמויות, המקומות ובעצם הכל, בעצמנו, בלי עזרה של שחקנים (או אולי כן, אבל בהחלטה של עצמכם)
+יש זמן לשאר השארות, להביע דעות, להגיב, לזרום, להתעמק, לקבל עוד עוד ועוד אינפורמציה, יותר דברים קורים, יותר שיחות נעשות.
-זה יכול להרוס את ההנעה מהסרט בגלל שכל הזמן תתלוננו איך "הסצנה הזו הייתה שונה בספר, איך הם יכלו לשנות אותה ככה." או "עכשיו אני אדמיין את ~~ בספר הבא..."
-הסרט יבאס רצח 99% מהזמן "אין לשחקן הזה את הציניות של הדמות מהספר" או "היא יותר מדי נמושה לעומת הספר"
כשקודם רואים את הסרט...
+לא מבזבזים הרבה זמן וכוח מוח, כי כל מה שצריך לעשות זה להסתכל על המסך.
+אם יש לכם בעיה לדמיין, קיבלתם דמויות ומקומות לבסס את הדימיון שלכם עליהם.
+הסרט יכול לשכנע אותכם לקרוא את הספר (ואם זו סדרה אז להמשיך אותה) מרוב עניין, בעיקר אם אתם אוהבים שמוסיפים לכם דיאלוג ואקשן.
-הספר יכול לשעמם אותכם מהר מאוד (תלוי, אם אתם אוהבים לקרוא או לא) או שהוא ירגיש "לא בסדר" לעומת הסרט
-לפעמים אם הסרט התרחק מאוד מספר המקור, זה יכול להיות מאוד מוזר שמישהו שלא מת בסרט מת בספר או דברים כאלו...
-הסרטים יכולים לפעמים לעשות את ההפך מלשכנע שהספר הוא טוב, ואם חשבתם לראות את הסרט בגלל ש"תכננתם לקרוא את הספר הזה בדיוק" והסרט איכזב, לא תירצו לנסות את הספר.
בכל מקרה, למרות שאני לא תולעת ספרים, ואני לא חובבת סרטים (או לפחות לא בקולנוע, בעיקר אחרי שהגעתי לרוסיה, איפה שמחייבים אותי להקשיב לקול של בן ובת ברוסית בעעעעעע זה מעצבן בטירוף!) אני אוהבת את שתי האופציות, כשהן קיימות. אני אוהבת להתעניין בסרט ואז לקרוא את הספר שלו. או למשל כשאני רואה טריילר למשהו שיכול לעניין אותי, וזה מבוסס על ספר, אני מנסה להשיג את הספר כמה שיותר מהר כדי לסיים לקרוא לפני שהסרט יתחיל להקרין בקולנוע. מצד שני, אני אוהבת שאני קוראת ספר, ואז כמה שנים מאוחר יותר, מודעים שהוא יהפוך לסרט. כמה שאני תמיד מאוכזבת מהם בסופו של דבר, זה עדיין כיף ומעניין, ולא רק זה, כשאני קוראת אני אוהבת לדמיין איך דברים היו ניראים אם הספר היה הופך לסרט, איך היו מצלמים דברים (הדמיון שלי הוא ממש טוב מהבחינה הזו) וזה כיף להשוות לתוצר הסופי.
אם כבר מדברים על סרטים שמבוססים על ספרים, שמעתי שהשנה יהיו הרבה כאלו, אני מתעניינת בשניים:
- The Mortal Instruments: City of Bones
- Percy Jackson: Sea of Monsters
- The Hunger Games: Catching Fire
שניהם ספרים שקראתי (וכמה ששנאתי את הסרט הראשון של פרסי ג'קסון) אני לא יכולה לחכות לראות מה יקרה שם בדיוק (ראיתי את הטריילרים). הטריילר של משחקי הרעב 2 איכזב אותי קשות, ואני כבר שונאת את הסרט, אני מקווה שזה לא יהיה נורא כמו שנידמה מהטריילר... הכי רני מקווה שאני אתאכזב קשות מהסרט הראשון של בני הנפילים (כי מסתבר שככה קורים לזה בעיברית?)
בכל מקרה, אני סיימתי,
אדיוס
-DANI 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
nuichingu