אזהרה: אתם עומדים להחשף לכמות גדולה של שגיאות כתיב, דיקדוק וכמובן שגיאות דפוס מפגרות ביותר. הסיבה: האותיות בעברית לא מסומנות לי על המקלדת, ואני כבר גרה ברוסיה יותר מדי זמן. יותר מלכתוב בעברית, השתדלתי לשפר את הרוסית והאנגלית שלי. כל-כך מצטערת. עכשיו תסבלו. וד"א הפסקתי להבטיח לחזור על הפוסט ולתקן את כל הטעויות האלו.
וואו כבר ספטמבר, החודש הכי חרא בעולם, כי מתחילים עוד גילגול בשרשרת הלימודים. (או אולי בארץ לא מתחילים בראשון? אני כבר לא ממש זוכרת אבל נידמה לי שהחווה התחילה קצת יותר מוקדם מזה) בכל מקרה, אני מתחילה עכשיו בספטמבר. אפילו הייתי מתחילה בראשון אם הוא לא היה יוצא... יום ראשון, כי אולי אתם לא יודעים, אבל פה ברוסיה (כמו בשאר העולם שלא ישראל) יום ראשון, הוא גם יום מנוחה, נו... אפילו יותר חשוב משבת לנוצרים, לא?
אז אנחנו מתחיליפ בשני לספטמבר, וחשבתי שאני פשוט חייבת לכתוב מה אני חושבת על "איך מרגיש לחזור לשנה שניה באוניברסיטה" בשבילי. כי שיט. אני מרגישה שזה חרא יותר משזה כיף. לפחות לא לגמרי חרא, כי אתם יודעים, לפחות יש לי שם קוראנית. כל יום.
קיצר הגיע הזמן להתלונן, כי אני לא יכולה להתלונן להורים שלי ממש כי הם ירצו להרביץ לי (תאמינו לי, ניסיתי לומר להם שזה לא עומדת להיות שנה מלהיבה בשבילי).
קודם כל, אני כבר החלטתי בחורף אחרי שסיימתי סמסטר ראשון שלא כיף לי פה, האמת שהייתי אומרת שאני שונאת את האוניברסיטה. מכל כך הרבה סיבות שאפילו לא קשורות למה אני לומדת.
א. אני חשבתי שזה לא יהיה כזה קשה, אבל רוסית זה פשוט לא בשבילי, זה לא כמו אנגלית, שלמדתי בשפה הזו במשך 4 שנים והיא כבר כמו שפת אם שניה שלי, וזה לא כמו עיברית - שהיא שפת האם שלי (תופתעו, אולי לכתוב נכון אני לא תמיד יודעת, אבל אני מבינה עיברית הכי טוב, או... בערך באותה רמה של אנגלית). זו שפה קשה: הדיקדוק מסובך, לא תמיד אני יודעת איך לכתוב דברים, הרבה מילים אני בכלל לא מכירה, במיוחד כשזה איזה שיעור מתמטיקה או משהו, וקשה לי לכתוב במהירות שאני אמורה לכתוב בה. זה פשוט בילתי אפשרי בשבילי, וזה מקשה על הלימודים כל-כך!
ב. זה לא שאני שונאת את האנשים בקבוצה שלי -קוראנית. אבל 5 מתוך ה12 שאנחנו צוחקים ולועגים על קוריאה, עוד 2 הן כאלו בסגנון של לא-ממש-איכפת-לי-מקוריאה, שתיים מנסות להתרשם מקוריאה (תודה לאל) ואני ועוד שתי בנות הן כאלו שבאמת איכפת להן מקוריאה, ואפשר לתקשר איתן... בערך. החברה הכי קרובה שלי לרגע זה מהקבוצה שלנו נכנסת לקטגוריה "מנסה להתרשם" והחברה הכי קרובה שלי בכל האוניברסיטה היא בכלל בקבוצה היפנית (והיא גם אוהבת קוראנים וקייפופ ובגלל זה איכשהו התחברנו ביום האחרון של השנה הקודמת חחח). חזרה לפואנטה (וואו אני לא מאמינה שאני אפילו זוכרת שמילה כזו קיימת, אני מרשימה את עצמי פה) זה לא כיף כשהאנשים שאתם צריכים לשבת איתם בערך 8 שעות מהיום (בגלל שחוץ מקוראנית, רוב הכיתות האחרות שלנו הן גם ביחד, כי בחרנו כולנו באותו כיוון).
ג. אני כבר התלוננתי על איך אני שונאת את ההשכלה בעולם ובעיקר ברוסיה ובאמת שזה כבר עולה לי על העצבים שהם לא יכולים להיות אפילו קצת יותא גמישים ונחמדים אל התלמידים הזרים שלהם, ההורים אומרים לי שזה בגלל שאין הרבה, ואני ניסיתי להסביר להם, שזה בגלל שכולם בורחים, בכל מקום אחר נורמאלי, גם אם לא מלמדים הכל באנגלית יש כיתות שאפשר לקחת באנגלית (או שחייבים לקחת באנגלית) ולתמידים זרים בד"כ יש אפציות מיוחדות. אבל לא ההורים לא מקשיבים, אבל אני חושבת, יש להם רק כמה תלמידים זרים, אז אוקי, לא צריך כיתות באנגלית, אבל לפחות תעזרו לנו שלא נכשל גם במבחנים ובעבודות שאנחנו צריכים לכתוב... תנו לנו לפחות את אלו לסיים באנגלית או משהו... אבל לא. בסדר, תכשלו אותי. חארות
(אאוץ' כואבות לי החניכים בגלל שגדלות לי שיניי הבינה שלי וזה כואב רצחחחחחח מישהו תצילו אותי מהכאב הזה, ואני מרגישה כאילו יש לי שם גוש בגלל שהן כל כך נפוחות!! איך תינוקות סובלים את זה?!?! אה, הם לא, הם בוכים, אבל אני בת 19, אני לא אמורה לבכות. איזה שיט)
אז כמו שאתם רואים חוץ מג' הסיבות שלי לא ממש קשורות ללימודים, אבל חכו יש לי עוד סיבה אחרונה אחת לפני שאני אומרת את "פסק הדין" שכעיקרון, כבר כולם יודעים.
ד. אתם רוצים לראות את המערכת שלי?! לא רק שהיא מלאה, מ-9 בבוקר עד 4 לפעמים אפילו 5 או 6 אני צריכה להיות באוניברסיטה, כולל שבת! כן שישה ימים בשבוע! (ד"א לא כל יום זה מ-9 בבוקר, ולא כל יום זה עד 4, אבל עדיין!!!) רוב השיעורים שלי עכשיו הם כאלו: מיקרו-כלכלה (בכלל אומרים ככה בעיברית?), התאמה של תאוריות מתמטיות בכלכלה ואנליטיקה, התאמה של שיטות מתמטיות בכלכלה (אין לי מושג איך השנים שונים, אבל נשבעת לכם, כתוב את זה שם פעמיים בשתי הצורות השונות האלו),תאוריות כלכליות בחברות, וכלכלה של קוריאה (והשנה אנחנו לומדים כלכלה של קוריאה הצפונית, לא ידעתי שיש להם אחת. אבל מסתבר שיש.) שיעורים שלא קשורים בכלכלה או מתמטיקה יהיו: גרמנית, קוראנית, פילוסופיה, התעמלות והיסטוריה. אה וגם! אין לי מושג איפה אני אדחוף את זה במערכת שלי, אבל אמור להיות לי גם רוסית. שתבינו שחצי מהזמן, מה שאני עומדת ללמוד, עומד להיות איך להבין את החרא הזה שניקרא כלכלה. אני יודעת אני בחרתי בזה והבאתי על עצמי, אבל לא ידעתי שהם הופכים אותנו להיות כלכלנים, ולא רק זה, אני שונאת מתמטיקה (ואתם כבר אמורים לדעת את זה) וזה הכל עומד להיות ב-ר-ו-ס-י-ת. איך אני אפילו אמורה לחשוב על לשרוד את זה? אין לי מושג...
מסקנה: זו עומדתת להיות שנה קשה ביותר, שנה מבאסת ביותר, ומייאשת ביותר, בא לי לבכות רק מלחשוב שאני מתחילה אותה מחר. זה פשוט מבאס. ש-נ-ה ש-ל-מ-ה. מישהו שירה בי עכשיו!
אבל אתם יודעים מה טוב? אני אפגוש את החברות שלי, אולי אפתח עוד חברויות, ואלמד עוד קוראנית. גם, החלטתי להשתדל השנה קצת יותר, לפחות בדברים שאני יודעת שאני יכולה לקבל בהם ציון טוב, אני מקווה שזה יצא... חחח
קיצר אני בכלל לא מתרגשת לקראת מחר ואני מרגישה שהשנה הולך להיות דיי שיט, אבל בגלל שאני יודעת שבסוף השנה אני נוסעת לקוריאה, זה שווה את זה. ומפוסט שאני אכתוב כניראה בהמשך השבוע, אתם גם תדעו למה זו השנה האחרונה שלי ברוסיה.
תנו לי שניה לבכות על כמה שכואבות לי החניכיים ... *בוכה*
טוב, יאללה ביי!
-DANI 
PS- כתבתי את הפוסט הזה באמצע הלילה כי לא יכולתי לישון בגלל הכאב של החניכיים נתנו לי ועכשיו אני מפרסמת. אני גמורה מעייפות עכשיו!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
nuichingu