הזעקה הדוממת

אין יותר לימודים (לזמן הקצר)

אין יותר שיעורים בבצפר...

רק הולכים.. עושים את הבגרות שצריך

וזהו.

כייף? נחמד...

לפעמים עדיף להשאר ילד קטן.

אם יש מתים למעלה בשמיים אז עוד מעט אני איתם.
מה שנשאר לקחת בינתיים, הרבה אוויר ולהוציא עשן.

למרות הכל, עדיין מקווה שמה שהיה בעצם לא נגמר,
ומי אני, כשהגוף באדמה נשאר.

אנשים, עוצמים את העיניים, ונרדמים כי מאוחר.
מה שנשאר לנסות כי בינתיים אני ערה מהשבוע שעבר.

ואם אני מכאן סוף סוף הולכת, מה שהיה בעצם לא נגמר,
ומי אני, כשהגוף באדמה נשאר.

אני רואה אותו, הכל עכשיו בסדר.
אולי גם הוא פוחד להיות לבד.
רק להבין אותו, שווה את כל הסבל
כדאי לבנות גם בשבילי,
עוד ארון אחד , עוד ארון אחד.

אם החיים מתחלקים אצלי לשניים, החלק הראשון נגמר מזמן.
מה שנשאר לקוות שבינתיים,
הוא מסתפק במה שיש לו שם.

ואם אני באמסטרדם הולך ומה שרואים משם לא רואים מכאן.
כמה זמני, וכמה שאני קטן.

Buenas noches, mucho gusto, eras solo un chico mas

Despues de cinco minutos ya eras alguien especial

Sin hablarme, sin tocarme algo dentro se encendio

En tus ojos se hacia tarde y me olvidaba del reloj

Siento algo tan profundo que no tiene explicacion

No hay razon ni logica en mi corazon

Entra en mi vida, te abro la puerta

Entra mi vida, yo te lo ruego

Te comence por extrañar, pero empece a necesitarte luego

Buenas noches, mucho gusto, ya no existe nadie mas

Tu me hablaste, me tocaste y te volviste mi ilusion

Entra en mis horas, salvame ahora

Abre tus brazos fuerte y dejame entrar

Te comencé por extrañar, Pero empecé a necesitarte luego