***עריכה 18/5/14: מיצי חזרה!! היום אחהצ המאוחרים חזרה, ולא הבינה מה קרה. כמעט הברחתי אותה בתגובה המופתעת שלי שכללה איזו צווחת אושר. שלושה ימים דאגתי לה. איפה היא ישנה, אם יש לה אוכל. שלא יקחו אותה ולא יתייחסו אליה יפה, ושאלוהים תשמור, דברים גרועים יותר. אבל אלוהי הנשים ואלוהי החתולים שמעו לנו, לי ולה ולכל מי שביקש עבורנו. היום אחרי עוד סיבוב שבסופו אין מיצי, כששוב ישבתי ובכיתי לי בבית, שמעתי לפתע יללה קטנטנה בחוץ. חשבתי שזה שוב החתול חד העין שמחכה בחוץ בעקביות כל הזמן (והוא אחת הסיבות שהתרחקה לדעתי) אבל הסתכלתי. והו, איזה אושר. איזה אושר!!! המיצי. בריאה, שלמה, לא מורעבת, בדקה את כל הפינות שלה, ראתה שהקרטונים המרוסקים שלה שהיא אוהבת עדיין במקום. שהאוכל כאן והמים פה וגם החול. נמרחה על הרצפה, סימנה שזה שוב שלה.
וואו. היה לי סופש קשה, עם שינה מסויטת ושיטוטי לילה ברחוב, באחת בלילה, ב-4, ב-5. סיבובים כל היום. בסוף זה עבד :) יאי!!!!! חמסה חמסה חמסה עליה. נשמה פרוותית נפלאה של אמא. ***
זה הלילה השני שמיצי לא איתי. היו כמה ימים ולילות שממש ישבה ובכתה שהיא רוצה לצאת, וגם כשהוצאתי אותה זה לא הספיק. בפיקוח. רצתה לבד. רצתה לרוץ (לא מיוחמת. היא מעוקרת). ואז אתמול, בשישי בבוקר, אחרי לילה של יללות, נכנעתי לה. נתתי לה ללכת. והיא לא חזרה מאז. לילה שני הלילה, ואין מיצי באופק.
אחרי חצי שעה שהיא לא חזרה התחלתי לחפש אותה. ומאז מחפשת, מחכה בבית, מחפשת, מחכה. עושה עוד סיבוב ועוד סיבוב, עם פחית שימורים שעושה הרבה רעש, שמיצי אף פעם לא עמדה בפניו. קוראת לה בקול וקוראת לה בלחש. ואין מיצי. אין בשומקום. אף פעם היא לא נעלמה ככה. לימים רצופים. למיטב זיכרוני בכל אופן. ובטח שלא בבית הזה, שממנו יצאה גג לחצי יום, וגם, היתה מחכה לי ליד הדלת אחרי כמה שעות.
בא לי למות.
מיצי. שובי הביתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
