מחר בית ספר.

נדמה לי שהחופש התחיל רק אתמול, איך הוא כבר הסתיים?

אסור לי לשכוח מחר לצאת יותר מוקדם מהבית, על מנת לבקר את איש המסגרות שלי.

כלומר, המקום אליו אני צריכה ללכת בשביל המסגרת לציור שלי.

אני מקווה שהתקציב יספיק לי ושאראה משהו יפה ומתאים. אני עוד לא יודעת אם להביא איתי את הציור או לא.

הוא גדול ואין לי כוח להסתובב איתו אחר כך בבית הספר.

אני צריכה לכתוב לי ביומן הקטן שלי את כל הדברים למחר כי אני יודעת שאני אשכח.

אבל אין לי חשק. והאוויר בחוץ נהיה כבד לקראת השרב של מחר.

ועם כל יום שעובר אני נהיית רגישה יותר ויותר לריחות.

זה מוציא אותי מדעתי.

התגעגעתי לאנשים.. למורים, לספרניות. למבנה החשוך, לכיסאות. למזגן הגרוע. להליכה בבוקר עם החברה הכי טובה. לשיעורים משעממים. זו שנה אחרונה. אז הכל נעשה בפעם האחרונה. חופש פסח אחרון עם כולם.

עדיין לא מעכלת את העובדה שזו שנה אחרונה.

מעניין מה אלבש מחר.

מעניין עם איזה מצב רוח אקום.

מעניין אם אצליח להירדם בשעה נורמאלית לשם שינוי.

עדיין צריכה להחליט אם אני רוצה להשתתף השנה במסיבת הסיום. אני חוששת שלא יהיה לי זמן לחזרות.

לשם שינוי מתחשק לי לראות את ההופעה ולא להיות חלק ממנה.

השתתפתי בצוות הכתיבה.

הלכתי לאודישנים של המשחק אבל הוא קיבל את כולם כך שוויתרתי, כי זה לא מעניין עם איזה 50 שחקנים.

ככל הנראה שכך זה יהיה גם בריקוד.

שבוע טוב.