פרק 2

נשכבתי על השמיכה הקטיפתית, שאת צבעה אוכל לגלות רק בבוקר, וחשבתי על העולם שהכרתי עד כה..

עד כמה חסר צבעים ותחושות הוא היה ועד כמה המקום הנפלא, למרות החושך, קסום ומרגיע.

ועם תחושות אלו נפלתי אל שינה שלא ידעתי כמוה זמן רב.

עם בוקר העירה אותי ציפור קטנה שצייצה ליד אוזני.

לא רציתי לקום, הייתי בטוחה שאני במיטתי הקרה בבית הריק. ובכל זאת כשפתחתי את עייני, נזכרתי היכן אני נמצאת והמראה שהופיע מול עייני השאיר אותי פעורת פה למשך לפחות שעה, אך מכיוון שהייתי ללא שעון, לא יכולתי לדעת בוודאות.

אין לי מילים לתאר את כל מה שגילו עייני.. הים היה שקט שבאופן מפתיע והשמש החלה לעלות והזריחה המדהימה שזכיתי לראות האיצה את פעימות ליבי וצמרמורת חלפה בגופי.

איך פספסתי את כל היופי הזה עד כה? ואיפה אני נמצאת? הרהרתי ושאלתי בקול, אלוהים יודע את מי.

החלטתי לא להעסיק את עצמי יותר מידי במחשבות, והרמתי את הראש למעלה, וראיתי שמיים כחולים כחולים, לא היה אף ענן בשמיים שיסתיר לי את היופי הזה.. והשמש זרחה לה והקסימה אותי פעם נוספת.

הים היה כחול מנצנץ, השתקפות מושלמת של השמיים, והשמש זרחה בנעם.

הרגשתי שאני במקום כל כך מוכר, אך יחד עם זאת כל כך זר.

הנוף הפנט אותי שוב ושוב, ושעות ארוכות ישבתי על החוף מתקשה להסיר את מבטי מהים ומהגלים שרוצים לספר לי את סודם.

וככה ישבתי, חסרת כל דאגות, מביטה אל האופק ונפעמת מן הנוף.
נשמתי אוויר נקי וצלול, שניקה את ריאותי מכל הזיהומים שנשמתי באיזור ביתי. פעם נוספת נדדו מחשבותי אל הבית, אל המשפחה והאנשים שסבבו אותי. עדיין לא היה לי שום רמז למקום הקסום שבו אני נמצאת.