פרק 3

במקום כזה, לעולם לא ישעמם לי. חשבתי לעצמי. יש פה רוגע ויופי אינסופיים.

בלי ששמתי לב, עלה על שפתי חיוך. לא רחב מידי, לא מאושר כל כך, אבל עדיין, חיוך.

נשכבתי על החול הזהוב עוצמת את עייני ונםעמת מהרוח המלטפת את עורי ומקשיבה לרחש הגלים. הייתי מוכנה לחיות םה לנצח.

במקום הזה, אני מרגישה כאילו הזמן נעצר, לא צריך לרדוף אחרי שום דבר: לא צריך לקום בבוקר ולמהר לעבודה, לא צריך לדאוג לשכר דירה ולמיסים, לא צריך לחשוב שאולי מחר אמצא את עצמי בעבודה אחרת, או בכלל לא גג לחיות תחתיו, לא צריך להתעסק במה ומתי ללמוד, לא צריך ללכת למכלת ולשבור את הראש על מה להכין ומה לאכול היום, לא צריך לנקות ולסדר. אפשר פשוט לשבת, להירגע וסוף כל סוף לקחת נשימה ארוכה ולשחרר את הכול.