מאז שנפרדתי מהאקס שלי, לא שמתי לב.. אבל הלב שלי ננעל

בפעם הראשונה בחיים שלי שהלב היה סגור. סגור בפני כולם אפילו בפני עצמי.

הכוחות שלי נובעים מאהבה. אני לא יכולה לחיות בלי לאהוב..

וזוה הייתה הפעם הראשונה שזה קרה לי ואפילו לא הבחנתי בכך.

ביום אחד איבדתי את כל האהבה שמילאה אותי.. איבדתי את האהבה שלי כלפי כל האנשים הסובבים אותי ולא הרגשתי כלום.

באמת הייתי על טייס אוטומטי.. לקום-לעבוד- לישון

בכך הצלחתי לפגוע בכמה אנשים שמאוד קרובים אלי. בטעות נעלתי את הדלתות המובילות אל החדרים שלהם בלב שלי והשארתי אותם בחוץ.

השארתי אותם חסרי אונים, בהלם, ובעיקר פגועים.

אני תמיד משתדלת לחיות בלי חרטות. וזה הדבר הראשון בחיים שלי שאני מתחרטת עליו.

שננעלתי בצורה כזאת. אני לצערי כרגע לא יודעת מה יכולתי לעשות באופן שונה כי לא שמתי לב שזה קרה

ואני תמיד שמה לב. הרגש מאוד מוביל אותי.. והלב תמיד מנחה אותי.. אין סיכוי שאני אפספס משהו.. בטח כשזה נוגע לאנשים שקרובים אלי.

עכשיו מאוד כואב לי ועצוב לי.. כי חברה מאוד טובה שלי נפגעה. ולא דיברנו על זה לעומק.. לכן זה לא מרפה ממני עדיין..

אומנם הקשר בניינו מעולם לא היה יותר טוב מעכשיו..

אבל קשה לי לשכוח את אותו יום

שראיתי שהכול התפרק

שהלב נשבר

ומדמם

שהעיניים בוכות

שהגוף חלש

והקול רועד..

באותו יום.. כאילו כל הרגשות חזרו ביחד.. ולא הצלחתי לנשום מרוב מחשבות ורגשות. זה חנק אותי.. אבל חנק טוב

כי חזרתי להרגיש, חזרתי לאהוב