מה זאת התקופה הנוראית הזאת?!

כל כך קשה לשמור עכשיו על אופטימיות.. זה פשוט מטורף.

כל כך הרבה דברים לא טובים קורים. לא רק לי, גם לסובבים אותי.

זה מרגיז, מכעיס ומעצבן.

כולנו פשוט פקעת עצבים אחת מהלכת.

פשוט ככה.

באמת שכבר קשה לשמור על אופטימיות במצבים כאלה. כולם שבורים ובוכים.

התקופה הזאת פשוט לא משתפרת.

ובינתיים.. אני ממשיכה לעבוד על המצגת שלי, לשיעור שלי ביום שלישי.

כרגע נראה שאני הולכת לקצר אותה משמעותית.. לצערי הרב.

אני יודעת שהבנות לא יהיו בריכוז למשך זמן ארוך.

השארתי פתק של תקווה.

לא ישנתי המון זמן..

ואתמול סוף כל סוף הצלחתי לישון כמו שצריך, למרות שהעירו אותי.

היום.. אחרי המשמרת קבעתי עם חברה לעשות קצת ספורט, אבל כשקמתי היא נרדמה..

מקסימום בערב או מחר.

ואם כבר קמתי אז.. החלטתי להמשיך לעבוד על המצגת שלי לקראת השיעור שלי ביום שלישי..

אני משקיעה מאוד, אני מקווה ששום דבר לא יהרוס לי בסופו של דבר.

לא פעם אמרתי, ואני אגיד זאת שוב, שבת בלי הקצינה שלי זאת לא שבת.

באמת.. אין אווירת שבת..

מרגיש לי כמו עוד יום רגיל.

אין ספק שהיא חסרה לי כשהיא לא נמצאת בבסיס.

באמת שיש אנשים שרק הנוכחות שלהם עושה טוב.