לא סופרים אותי

ואז מורחים אותי ומספרים לי כמה אני מוערך.

חפשו אותי בסבאלברד.

יש להן אפיל משונה לשקיעות;

מושכות אותך לנתק רגעי שנדמה כמיני-נצח,

הרחק מהעיר הסואנת.

ולפתע גווני האדום-כתום נעלמים והעיר מזכירה לך שהיא שם.

נראה שהזמן ממהר להשלים את שהחמיץ בכמה דקות של קפאון.

ב-18.11.1982 נכתב שיר מקסים על המקום הזה:

כנראה מוכר יותר מהזווית הנגדית.