אני חכם.

היכנשהו די רחוק ממרכז הסקאלה.

לא מהיר מחשבה, לא צלול ולא מקרה בוחן לספרות המקצועית;

פשוט חכם מהממוצע שזוכר מלא דברים.

מעולם לא הרגשתי כך.

למעשה, זכרונותי הראשונים הם על איזושהי 'אמת מוחלטת' או סוג שידוע לכלל ורק אני מתקשה להבינו;

ממשיך להתנהל לבדי בקצב נפרד.

אבל אמרו לי שאני חכם.

אמרו שאני טועה פחות משהאחרים נוהגים לטעות

ושואל פחות שאלות מהאחרים נוהגים לשאול.

אז האמנתי.

כי אולי המבוגרים יודעים משהו על החיים

ואולי בני גילי יודעים משהו על הממוצע.

והיום, יותר מתמיד, אני בטוח שלו יכולתי הייתי חותם ויתור.

מבקש לחזור להיות 'אחד מ' ולא ההוא ששוקל, תוהה, בודק, מהרהר ודן בכל מה שאירע לו.

ובחיי שהאפאתיות נשמרת למראית עין שהרי אין מנוס מפתרון זה.

ועדיין, הזכרון עובד שעות נוספות. אולי צדקו.

כל העולם במה, וכל אנשיו ונשותיו שחקנים המה.

*מישהו מזהה?