הבלוג של אמא סיגל

שלום לכם הודעה זאת מופנת במיוחד לעובדי אגד קו 200 השיך לקו לילה



אתמול הבן שלי והחברים, הלכו לסרט בלב המפרץ כל יום רביעי בחופש הגדול זוכים הם לסרט עבור כמה שקלים, פה זה לא העיניין

העיניין הוא שהם יצאו מהסרט וראו קו לילה הם ניכנסו ובסוף גילו שהם היגיעו לנווה שאנן זאת בשעה מאוחרת מאוד עכשיו החבר של הבן שלי הרגיש לא טוב כי הוא הבנתי שהוא לא אכל כל היום והיו לו בחילות נהג קו 200 של הלילה 
הבחין וראה כי החבר יורק, הוא לא ירק פשוט הוא לא הרגיש טוב והיו לו בחילות

אז הנהג ברוב חוצפתו ניגש איליו והתחיל לצעוק עליו ולהגיד לו שילד עוד פעם אתה יורק אני מוריד אותך מהאוטובוס
כודם כל הוא לא ירק והבן שלי שאמר לו הוא לא מרגיש טוב אז הנהג גם כעס עליו ואמר לו לא אכפת לי אני יוריד אתכם

-

נהג יקר וחברת אגד יקרה- איני יודעת שמעתי מהילד את הסיפור ואני מאמינה לו כי הילד היה מבוהל מאוד מאוד וחיוור כאשר ראיתי אותו לא זאת שבתקופת החופש לפחות אם עיריית חיפה מספרת לילדים בידור כודם כל לפי דעתי ודעת ההורים חייבים במקום קווי לילה לישם גם את התחבורה הציבורית שלמשך החופש יהיו קווים רגילים 

וגם עוד פעם אפילו אם הילדים {ואני מאמינה שלא} עשו מעשה שובבות איזה אחריות איזה דבר זה לזרוק את הילדים באמצע שום מקום באמצע הלילה באיזה חור נידח

אתם יודעים כמה פדופילים מחכים לטרף הזה - כמה מחבלים- הייתם לוקחים על מצפונכם אם מחר היו מכריזים חלילה וחס על שני נערים נעדרים שהאיש האחרון שראה אותם זה הנהג שזרק אותם

בקיצור הילדים ירדו בקרית ביאליק ומשם הזמינו מונית בשלוש וחצי

הילד גם לא אוהב שמיתקשרים ותמיד אומר שהוא בסדר והוא יגיע או במונית או באוטובוס ותמיד זה היה כך

אתמול הלכנו לישון הלכתי אני לישון בשעה 11 בלילה והייתי כמו בול עץ בעלי הלך לישון מאוחר קצת יותר ולהט היה עוד ער


פתאום בשלוש וחצי היה צילצול פלאפון לא ידעתי מהיכן זה בא גם לא כל כך שמתי לב לשעה ושמעתי את הילד אמא הערתי אותך? {לא אני מרקדת על הגגות בשעה זאת של הלילה}

שאלתי אותו מתי אתם באים ועדיין לא הייתי בהכרה מלאה
הוא אמר לי עכשיו אנחנו עולים על מונית אבל תישארי עירה יש לי סיפור לספר לך שאלתי מה קרה הוא אמר אספר לך כשאגיע תהיי עירה



טוב חברת אגד כניראה גם משלמת לחברת הסיעוד שלי עבור האיחורים :(

טוב היה כבר רבע לארבע כולם עדייין ישנו אבל המחשבות התחילו לרוץ בראש מה קרה מה הוא רוצה לספר לי לאט לאט זכרתי שבעצם הוא הלך לסרט תמים והיה צריך לחזור מיזמן

ואז התחילו המחשבות מה קרה האם הוא רב האם ניסו לחטוף אותם האם הם אויימו או חטפו אותם והם הצליחו לברוח חבלנים פדופילים מחשבות כאלה בראש שלי

טוב בארבע הדלת נפתחה הילד חיוור התחיל לספר לי בעלי שהתעורר בנתיים גם התחיל לשמוע את הסיפור שאלתי אותו ישר למה לא התקשרת אלינו לבית לסבא למישהו מהמשפחה

לא היה לו כוח לענות ואני רק אמרתי אלף פעמים שהילד חזר בריא ושלם

בשעה ארבע וחצי הוא נירדם ואני ניסיתי להירדם שכאשר בעשרה לחמש בדרך כלל השעון המעורר שלי מעיר אותי
כיוונתי אותו לשעה חמש וחצי כי הר גשתי סחוטה

בשעה חמש וחצי עוד פעם השעון מצלצל קמתי לא היה לי כוח לכלום אה וניזכרתי הילד חזר מורעב עשיתי לו לחמניה עם מיונז ועגבניה

וגם צמא מאוד

אלוהים שמר לי על הילד שלא יקרה לו כלום כשניכנסתי כביכול לישון סוף סוף עוד פעם באו המחשבות וגם התחיל הכעס על עצמי
איפה החוש האמהי אומרים שהחוש הזה פועל למה הוא לא אמר לי שמשהו לא בסדר עם הילד למה החוש הזה לא אמר לי לחכות ולהתקשר

בתחילת המכתב כתבתי שהילד לא רוצה שניתקשר אליו

אבל עכשיו הוא אמר לי שהוא למד את הלקח אבל אני לא יודעת

טוב זה מה שעבר עליי ובבוקר אפילו שהשעון צילצל בחמש וחצי הייתי סהרורית וחלשה ועוד לפניי יום ארוך של עבודה
בסוףכיוונתי אותו לשעה שש וחצי ואז בשעה המיועדת
דחפתי את עצמי מהמיטה גרמתי לעצמי להתעורר

אבל זה היה הלילה שעבר היה לי סיוט

יום טוב לכלכם

ואם מישהו מכם יכל לעזור לי לפרסם את זה אז תודה רבה