אנחנו מצטערות שלא שמנו פרק הרבה זמן .... אבל מתחילים לנו תקופת המבחנים וזה די קשה ....
טוב אז בטח כמו ששמעתם ביל עשה ראסטות xD
אז הראסטות האלה לא אמיתיות רק שתדעו - אלה ראסטות סינטטיות
ככה שאפשר להוריד אותם בלי לפגוע בשיער
רר... את האמת היא זה מכוער לו , לטום יותר מתאים ראסטות P:
טוב עכשיו לפרק P:
"אני זזה להוציא מהלוקר אנגלית, נדבר" ג'סיקה התחמקה ורצה לכיוון הלוקר שלה
"פשש... חיבוק" טום אמר לביל, שם עליו יד ומרוצה מאחיו הקטן
"טום, אני מצטער"
"חח מצטער? אידיוט, אתם כאלה מתאימים!"
"איי, איי, תירגע"
"חח אוקיי נו מה קרה,למה התחבקתם?"
"אני חייב לספר לך משהו" ביל עמד מולו והסתכל עליו בחיוך מרוצה
"מה? מה? מה קרה?" הוא שאל אותו, ביל תפס את ידו של טום ומשך אותו לכיוון השירותים
"מה קרה? נו תספר לי" טום חיכה לביל שיענה לו, הוא היה לחוץ
"שר רצה לצאת עם ג'סי שוב היום בערב"
"אוווח, אם אני רק יתפוס את הבן..." הוא התעצבן וביל הפסיק את משפטו של טום והמשיך "ואני אמרתי לו שאני יוצא איתה, והיא כל כך שמחה שהצלתי אותה ממנו שקיבלתי על זה חיבוק"
"אוו כן, אתה גדול" טום אמר מנשק את אחיו במצח ומחבק אותו חיבוק גדול וחזק
"אני יודע, אני יודע" ביל התרחק מטום והלך להסתכל על עצמו במראה
"רגע, אתה באמת יוצא איתה?"
"לא"
"אה בסדר"
"טוב יאללה יש צלצול עוד דקה, אתה בא?"
"כן" הוא אמר לו ושניהם יצאו ביחד משירותי הבנים ונכנסנו בזמן לכיתה
"מה יש עכשיו אנגלית?" ביל שאל את ג'סיקה
"כן"
"אוי אני שונא את המקצוע את זה!" טום אמר והתרגז
"חח אין לך ברירה"
"אני יעשה לה גם בעיות"
"לא נו טום, די אחר כך גם היא תתקשר לאמא והיא תגיד מה אני עושה לה בשיעור" ביל אמר לו והתחנן בפניו
"בסדר" הוא אמר וחזר להתיישב במקומו
המורה נכנסה, כולם עמדו במקומותיהם מחכים לשבת
"טום קאוליץ, בל קוראת לך" המורה לאנגלית שנכנסה אמרה לו
"איזה בל?"
"איזה בל? המורה שלך כמובן"
"יש שתי בל בבית ספר" הוא אמר ויצא מהכיתה
'מה האידיוט עשה הפעם?!' ביל חשב לעצמו בלב והתיישב לאחר שמורתו אמרה
"קראת לי?" טום נכנס לחדר המורים בביטחון רב, רואה את מורתו יושבת על הכיסא ליד השולחן ושותה את כוס הקפה שהייתה לה ביד
"כן, בוא לפה" היא אמרה לו, הוא התקדם אליה והתיישב
"מה עכשיו , תחפרי לי?"
"מה?"
"לא חשוב" הוא אמר וניסה להעביר במהירות נושא
"יש עליך הרבה תלונות ממורים" היא אמרה והניחה בעדינות את כוס הקפה על השולחן
"ומה את רוצה שאני יעשה בדיוק?"
"תשתפר יותר"
"ואם אני לא רוצה?"
"טום, אתה אולי לא הבנת, רוצים להשאיר אותך כיתה"
"חחח מה את אומרת , זה שההתנהגות שלי לא טובה זה לא אומר שהם יכולים להשאיר אותי כיתה, גם אם העולם התהפך הם לא יוכלו יש לי ציונים טובים" הוא אמר בביטחון רב ויצא מחדר המורים, מורתו שתקה , ולא יכלה להוציא מילה מפיה כי ידעה שצדק באיזשהו שלב .
כשהתאומים חזרו חזרה לביתם, הם לא ציפו למה שראו...
"אבא" שניהם לחשו, עמדו בפתח הבית, לא מאמינים למראה עיניהם .
הוא כרך ברך ופתח את ידיו לצדדים, מחכה לחיבוק משני ילדיו
"מה אתה עושה פה?" ביל רץ אליו וחיבק אותו חזק, לא עזב
"אני צריך לדבר עם שניכם"
"חזרת?" טום שאל אותו, מדלג על שלב החיבוקים
"על זה רציתי לדבר איתכם" הוא אמר וקם מהרצפה
"חבל על המאמץ" טום אמר לו ונכנס לחדרו בריצה ואחריו נשמעה טריקת הדלת
"עבר עליו יום קשה" ביל אמר לו, מנסה להסביר
"אני מבין אותו" הוא הרכין את ראשו, אך ביל ניסה לעודד אותו "אני ילך לדבר איתו?"
"כן, תנסה להביא אותו לכאן"
ביל עשה כדבריו ונכנס לחדרם, טום שכב על מיטתו והביט בתקרה הלבנה "טום"
"די, ביל"
"בוא, הוא רוצה לדבר איתנו"
"הוא לא מעניין אותי" ביל שתק ולא ענה, הוא הביט על טום .
טום הסתכל עליו לרגע אחד והסתובב עם גבו שהופנה אליו , הוא התעלם ממנו וניסה לשכוח שהוא בקרבתו . ביל עדיין שתק ולא יכל להוציא מילה מפיו , הוא הסתובב ויצא מהחדר לכיוון הסלון.
"הוא לא יכול לבוא, הוא עייף מידי" ביל אמר שיקר לאביו עם התירוץ הכי טוב שעלה בראשו
"אוקיי אז בוא, אני ידבר איתך" הוא אמר והושיב אותו על ידו
"לקרוא לאמא?" הוא העלה חיוך על פניו מחכה לתשובתו
"לא, לא צריך אותה כרגע" הוא אמר וביל הוריד את פניו, מבין שזה לא יהיה משהו משמח
"אתה זוכר את מירב?"
"איך אפשר לשכוח"
"ואתה יודע שאני אוהב אותה?"
"אני יודע"
"אני ממש מאושר איתה, באמת"
"יופי" ביל אמר לו עם חיוך מזויף שהופיע על פניו , אך בתוכו הוא היה פגוע
"אני .... זאת אומרת אנחנו החלטנו שאנחנו עוברים דירה"
"לאן?"
"לחו"ל"
"לאיפה?"
"לשוויץ" הוא אמר לו עם ראשו מופנה אל הרצפה , ביל היה פגוע כל כך בפנים אך הוא החליט לנסות ולעשות כמה שפחות רגשי אשמה לאביו "אני מצטער, ביל" הוא אמר וליטף לו את הכתף
"זה בסדר" ביל אמר לו עם חיוך על הפנים
"באמת?"
"כן, אני בסך הכל רוצה שתהיה מאושר"
"אתה לא...." ביל פרץ לדבריו ואמר "די אבא, אני הבנתי במשך השנים האלה שזה שאתה ואמא לא מסתדרים אני לא יכול לעשות שום דבר בקשר לזה, ובאמת אני מאחל לך רק טוב"
"אוקיי" הוא אמר לו וחייך
"בכל מקרה אני יתגעגע אליך" ביל אמר וחיבק אותו , חיבוק חם ואוהב כמו שלא הרגיש במשך כל השנים האלה "אני... הולך שניה לטום" הם התנתקו אחד מהשני וביל נכנס לחדרם
"מה עכשיו?" טום הסתובב אליו ושאל
"הוא...."
"די ביל, באמת די"
"הוא עוזב שוב"
"יופי , שימות גם מצידי"
"הוא נוסע לגור בשוויץ עם מירב , אתה זוכר אותה?"
"שהיא תמות גם ביחד איתו"
"טום, אני מבין אותך"
"יופי , הדבר היחיד שיכול לשמח אותי עכשיו ששניהם ימותו"
"טום!" ביל צעק בקול נפגע לכיוונו של טום, שגרם לעיניו של טום לדמוע
אביהם נכנס לחדרם , וראה את טום שוכב במיטתו, מנסה להתעלם ממנו , ביל יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת
"אני רוצה לדבר איתך" הוא אמר והתקדם לכיוון מיטתו של טום
"אבל אני לא רוצה"
"אבל אני לא שואל אותך, ואתה תקשיב לי"
"אתה כבר לא אבא שלי, תבין את זה"
"אני יהיה אבא שלך כל החיים גם אם תאהב את זה וגם אם לא תאהב את זה" הוא אמר וגרם לטום לשתוק ולהזיל דמעה מהעין השמאלית שלו
"אני .... " הוא החל להגיד אך טום התפרץ לדבריו וצעק "אם אני אומר שאתה לא אבא שלי, אתה לא אבא שלי"
"די טום..."
"לא רוצה, אתה חושב שאתה אבא שלי ?! לא, אתה לא .כי אם היית אבא שלי אתה לא היית עוזב אותי בגיל 5 בגלל אישה מפגרת . אם היית אבא שלי אתה לא היית שולח לי הזמנה לחתונה שלך אחרי שנתיים שעזבת אותי ואת ביל. אם היית אבא שלי אתה היית מגן עלי שהייתי זקוק לך במשך כל השנים האלה ואותו דבר גם על ביל. ואם אתה היית אבא שלי באמת .... אתה לא היית חוזר עכשיו בשביל להגיד לי שאתה עוזב עם המפגרת שלך ולגרום לי לסבול שוב"
"אני מצטער טום, אתה צודק"
"אני תמיד צודק" הוא צעק והביט אל תוך עיניו
"אני מצטער, באמת שאני מצטער , אני מצטער על הכל" הוא אמר והתעקש לחבק אותו
"די תעזוב אותי, אני לא רוצה" טום אמר ודחף אותו לאחור
"נו קדימה טום, תוציא את הכל החוצה" הוא אמר לו והמשיך להתעקש לחבק אותו
"תעזוב אותי, תבין שאני שונא אותך" הוא אמר וניסה להשתחרר בין ידיו של אביו "נו די, אני רוצה שתמות, פשוט תמות" הבכי התפזר בכל לחיו של טום ולא הפסיק .
ביל שמע מהסלון את צעקותיו והבכי של טום וכאב לו כל כך , שהחזיק עם ידו בצווארו .
"תעזוב אותי , נו" הוא המשיך להתאבק "אני שונא אותך ואני מאחל לך את כל הרע שבעולם"
"תמשיך, נו תמשיך"
"אני רוצה שתמות , פשוט תמות" הוא צעק ולא הפסיק לבכות
"אתה רוצה להרוג אותי ? בוא תהרוג אותי , קדימה טום" אביו קם ממיטתו ונעמד מול טום, ידיו היו פתוחות לרווחה מחכה לפעולתו של טום
"אני שונא אותך פשוט, אני כל כך רוצה שיקרה לך משהו רע ושאני לא יראה אותך יותר בחיים" הוא צעק את צעקתו אחרונה והתעייף , הוא הפסיק לצעוק ולבכות ונשם את האוויר שהיה זקוק לו
"תשכב" הוא שם את ידו על חזהו של טום והשעין אותו לאחור, טום שם את ראשו על הכרית, עצם את עיניו ונשם נשימה עמוקה
"עכשיו אחרי ששמעתי אותך, עכשיו תקשיב לי" הוא אמר לו , טום ניסה להגיב אך לא היה לו כוח מרוב הצעקות והבכי
"שש.. אל תגיד מילה, תנוח" הוא שם את ידו על מצחו המזיע והחם של בנו וניסה להרגיע אותו
"אני הייתי עושה הכל בשביל לחזור אחורה" הוא אמר לו, אך טום לא יכל להתעלם הפעם "תראה אותך , למדת להיות גבר" טום הסתיר את חיוכו שעמד לעלות על פניו "תראה מה נהיה לך כאן" הוא נגע בבטנו של טום והרגיש את השרירים, טום כבר לא יכל להתאפק וחייך חיוך קטן "ותראה כמה זמן לא ראיתי את החיוך היפה הזה"
"אתה אשם בזה" טום אמר לו בקול רגוע
"נכון, אני אשם ואתה צודק"
"אולי תחזור?"
"אני הייתי עושה הכל" הוא שם את יד ימינו על לבו ונשבע
"נו אז תחזור"
"זה לא הולך ככה, טום" הוא אמר לו
"אז... ?"
"אתה זוכר את המריבות שהיו לי עם אמא, נכון?"
"כן"
"אי אפשר"
"אבל ... אולי תנסו שוב, אולי הפעם זה כן ילך"
"לא, אם פעם אחת זה לא הלך, זה לא ילך גם עכשיו" הוא אמר לו , טום הוריד את ראשו ודמעות התחילו לנזול שוב מעיניו
"לא טום, אי אפשר" הוא אמר לו "אתה רוצה לראות שוב את אמא סובלת?"
"לא!"
"עדיף שלא, באמת שלא עדיף שזה יקרה"
"אז מה... אתה נוסע עכשיו עם מירב?"
"כן"
"אוקי"
"בכל מקרה אנחנו נהיה בקשר, אני לא רוצה לאבד אתכם שוב" הוא אמר וטום הנהן בראשו "עכשיו תנגב את הדמעות, טום" טום העביר את ידו על לחיו וניגב את דמעותיו
ביל נכנס לחדר וראה את שניהם כמו 'אב ובן' , הוא סימן לו לבוא עם היד והושיב אותו ליד טום "תנגב גם אתה את הדמעות" הוא ציווה על ביל וביל נגב את דמעותיו כפי שביקש
"הבהרנו את העניין עכשיו, ואני צריך ללכת" הוא אמר להם "אני אוהב אתכם, ואני תמיד אהבתי אתכם"
"גם אנחנו" ביל ענה גם בשמו של טום
"אני יכול חיבוק אחרון משניכם ביחד?" הוא שאל אותם
"כן" ביל ענה לו וחיבק אותו
"טום?" הוא הסתכל עליו ופתח את ידו השנייה בשבילו
"בסדר" הוא אמר וחיבק אותו גם . סימון עמדה בפתח החדר והסתכלה עליהם .
"יאללה , אני חייב ללכת "
"אתה תחזור לבקר נכון?" ביל שאל אותו
"כן, אני יחזור" שלושתם קמו מהמיטה , וביל וטום הלכו ללוות את אביהם לדלת הבית .
"נתראה כבר ...."
"כן" הם אמרו לו
"ותפסיקו לבכות!"
"סליחה" הם אמרו ונגבו את דמעותיהם שעמדו לצאת מתוך עיניהם , סימון באה ונעמדה מאחורי שני ילדיה , מחזיקה בכתפיהם ומסתכלת לכיוון בעלה לשעבר
"ביי " הוא אמר ופתח את הדלת
"להתראות ג'ורג" סימון אמרה לו וסגרה את הדלת אחרי שיצא
"שמחתם לראות אותו?" היא שאלה אותם
"כן" הם ענו לה ודמעות התחילו לנזול מעייניה
שני התאומים נכנסו לחדרם והתיישבו על מיטותיהם
"אני עייף" טום אמר לביל
"גם אני"
שניהם קמו מהמיטה והחליפו את בגדיהם , סגרו את האור ונכנסו למיטה לישון .
בדיוק ברגע שכיבו את האור ביל קיבל הודעה לפלאפון מג'סיקה,
'אני זקוקה לך'
היה כתוב , טום חטף מביל את הפלאפון וראה את ההודעה שניהם הסתכלו אחד על השני והיו מודאגים .
תגובות תגובות תגובות [?!]
יאלללה תפוצצו אותה ; ]
דרך אגב -
Happy new year
  
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
