טוב אז הלכתי לדיאטנית
המצב שלי נהיה בקאנטים
אכלתי ואכלתי ואכלתי.. לא הפסקתי לאכול
וגם ספורט לא עשיתי
הגעתי ל76.8 קילו.
היא אמרה לי לאכול מה שאני רוצה כל 3 שעות. דבר אחד
זאת אומרת נניח צוהריים לא שניצל ופסטה, רק פסטה
לבנתיים הולך בסדר.. אני לא חושבת שאני אחזור לאנורקסיה
זה לא עושה לי טוב אני פשוט צריכה מקום לפרוק בו קצת.. לשחרר
רע לי.. מישהו שאני אוהבת ושהיה לי חשוב מאוד נפטר, הוא חסר לי.
בבית המצב לא טוב.. כל הזמן רק ריבים עם ההורים שלי.. כל הזדמנות שיש לי אני לא נמצאת בבית.
כמעט ברחתי אבל לא היה לי כוחות..
רציתי אפילו להתאבד.. היה לי כבר את החבל מוכן והכל ואפילו קשרתי אותו כבר על הצוואר
אבל פשוט לא יכולתי לקפוץ, לא כי פחדתי ממה שיקרה אם אלא בגלל שידעתי שלעשות את זה לא יתן לי כלום
בכל מקרה, את החבל (שהורכב מהמון המון צעיפים) לא הרסתי.. לכל מקרה
אני יודעת שיהיו כאלה שיהיו מאוכזבות ממני
אבל באמת שאני כבר לא יכולה יותר
רע לי. רע לו יותר.
אם הכל זה לטובה, למה כל הזמן רע כ"כ?
ולמה כל הזמן אני בוכה?
מה עשיתי שזה מגיע לי..
שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
