אז אתמול אחרי המבחן באמת שרציתי ללמוד אבל אמרתי שאני אנוח איזה שעה ואז אתחיל.
חברה שלחה לי שידיד שלנו יוצא לאפטר והם רוצים לאכול בחוץ, למרות שאכלתי גם בצהוריים בחוץ הרגשתי שמגיע לי וגם שכל פעם אני מבריזה להם אז יאללה נצא קצת...
אלכנו, היה ממש כיף וטעים ומשמין ועד שחזרתי הביתה היה כבר איזה 10 וחצי.
לקחתי את המחשב ותהיתי אם להתחיל או לא. הבנתי ששווה לי להשקיע את הזמן בלראות את הסדרה שרציתי לסיים כדי שלא יהיו לי הסכות דעת מחר או יותר נכון היום אז הלכתי להתקלח, התארגנתי ויאללה למיטה, 2 פרקים של הסדרה עוד פרק של מחוברים+ והופ נרדמתי.
התעוררתי בערך ב-8, הבנתי שאני בחופש וחזרתי לישון.
ב-10:07 הטלפון בבית העיר אותי, אמא התקשרה כדי שאני אוודא שהיא כיבתה את הגז במטבח ושאלה בנימה של 'איזה בזבוז זמן' אם ככה אני לומדת???
האמת...זה גרם לי להרגיש דיי חרא עם עצמי, בזבזתי שעות טובות מהיום חופש שבמקום להתקדם בחומר שאין לי מושג בו ולנצל את הזמן שלא יחזור בסופ"ש כי יש יום כיפור בפשוט לישון.
וכן זה חשוב, ללא ספק! אבל הייתי יכולה לקום איזה שעה לפני, גם ככה כשאני קמה אני שותה תה ואוכלת משהו אז כבר הלכה איזה חצי שעה..
בקיצור, אני מאוד מקווה בשביל עצמי שאני אספיק ללמוד הרבה היום, יש לי עד הלילה ואני לא מתכוונת לעשות כלום חוץ מלאכול בין לבין ובמקסימום להתבכיין לאנשים שאני לא יודעת כלום ושאני הולכת להיכשל ולמות.
מחר אני צריכה לקום ממש ממש מוקדם כי אני בחצי יום ועל הבוקר יש לנו איזה כנס ענפי שקרי כלשהו שהוא כנראה בזבוז זמן מוחלט ומיד אחריו אני הולכת הביתה. בעייתי שיש לך חיילים, שיש לך אחריות, שיש לך מליון דברים לעשות ובין לבין אתה צריך גם לדאוג לעצמך איכשהו והרבה פעמים גם לעשות ויתורים.
בנתיים לא לקחתי חופש בראשון אבל אני דיי בטוחה שאני אזדקק לו.
אני לא רוצה לשבור את הצום ביום כיפור הזה, מגיל 11 אני צמה בלי להישבר אפילו לשניה אחת.
אם לא תהיה ברירה, אני אאלץ רק לשתות מים...אין סיכוי שאני לא אלמד ביום כיפור אחרת אני אכשל.
אני פשוט אדפיס לי את כל הדברים לפני, יש לי את החוברת ואת המבחנים מודפסים, לכתוב אני גם ככה כותבת בכיפור אז זה בסדר...ופשוט...נקווה שיהיה בסדר.
ובנימה אופטימית זו, הלימודים קוראים לי...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
