אז הצום נגמר.
עבר דיי בסדר, לא היה קל במיוחד לא בסוף, לשם שינוי השנה זה היה הרעב יותר מהצמא אבל בסדר...
מחשבות היו בשפע אבל לא יותר מביום רגיל כי אני גם ככה מענה את עצמי יום יום.
המבחן לוחץ על העורק הראשי, חייבת להודות שלמדתי יותר ממה שחשבתי אבל לא מספיק בעליל.
כל כך הולכת להיכשל.
יצאנו לרחובות להסתובב, הלכנו המון! בקושי ראינו אנשים,
היה ריק השנה, ריק במיוחד, משנה לשנה נהיה יותר ויותר ריק, אפילו ילדים בשכבות הקנות יותר יש פחות, לא ברור העניין.
אפילו את האנשים שרציתי לראות לא ראיתי, זה היה ממש מאכזב...
עבר בסדר, עבר דיי מהר, לא למדתי מספיק, זה מציק לי נורא.
יום שני המבחן ויהיה בסדר אני מקווה.
כתבתי לך מכתב, כתבת לי מכתב, עניתי לך, אמרת שתענה לי רק אחרי המבחן כי קשה לך מידיי, לא הבנתי כל כך איך זה קשור אבל בסדר.
לא יצאת לי מהראש כל כיפור, במיוחד כי זה חג דתי כזה וזה נפל על שבת וזה הכל ביחד וזה פעם ראשונה שאני מתנתקת מהכל בכיפור ואשכרה חושבת על זה שזה סוג של לשמור שבת רק יותר מחמיר, עד עכשיו בכלל לא קישרתי. (ולא, אני לא מתחזקת ואין לי כוונות לשמור שבת פתאום אבל פשוט...חשבתי עליך יותר פתאום).
מעצבן אותי שאני מרגישה שאני לא יכולה יותר להחזיק את עצמי ואז אני מניחה את הלימודים בצד והופ יש לי כח למחשב ויש לי כח לטלויזיה ולכל דבר שלא דורש ממני מחשבה. וכן צריך לעשות הפסקות לפעמים וצריך לנוח קצת אבל אין לי זמן לזה כי המבחן ביום שני ופשוט...המקרה אבוד.
אני רוצה להאמין שיהיה בסדר בסוף, שאני אקבל את ה-60 שלי במינימום ויפתר מהקורס הזה ודיי אבל אני אפילו בזה לא מרגישה בטוחה, לא בטוחה שאני אעבור וזה מתסכל כי היה לי זמן ללמוד אבל לא היה לי מספיק זמן ללמוד והיו לי מלא הסחות דעת בעיקר בבסיס ואין לי כח יותר לשום דבר.
אז מחר יום מלא בצבא - סוף סוף בקבע! מרגש ללא ספק, מי היה מאמין ששלוש וחצי שנים של שירות הסתיימו והנה עוד 2 וחצי בפתח?
את זה שציינתי שעברו שנתיים אני ממש זוכרת, זה היה בערך בתקופה הזאת וזה יצא גם בסוכות, הייתי שנה מהפרידה מהאקס אקס ולא הרבה אחרי הפרידה מזה שבא אחריו ופשוט חגגתי בטירוף! ניצלתי את כל רגעי החופש שהיו לי לפני הקק"צ ואני ממש ממש ממש אבל ממש לא קולטת שעברה שנה מאז. זה לא נורמאלי.
אז אתה עדיין בדילמות קשות עם עצמך כשאני דיי אמרתי את שלי,
אתה לא יוצא לי מהראש למרות שכולם אומרים לי שדיי ולשחרר ומספיק עם זה כבר
המבחן הזה תקוע כמו עצם בגרון ואני רק מחכה מחכה מחכה לעבור אותו (או מקסימום להתחיל לחרוש למועד ב')
ויותר מכל אני רוצה שיגיע כבר יום רביעי שיהיה לי חופש של שבוע וחצי ופשוט אני אוכל לא-לעשות-כלום.
יש לי הרבה חלומות מוזרים בזמן האחרון, כאלה שאיכשהו קשורים למציאות אבל פשוט הולכים ונהפכים להזויים לחלוטין.
אני לא אוהבת תקופות כאלה עם חלומות מוזרים...אני רוצה שיעבור...
אה כן, שתהיה לכולנו שנה טובה וגמר חתימה טובה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
