אני לא יודעת אם זאת התקופה, אם זה הלחץ מהמבחן, אם זה העומס, אם זה הרגעים האלה שלפני החופש, אני לא יודעת למה זה.
אני מרגישה שאני פשוט לובשת זהויות.
כשכולם מסביב ואני במשרד והכל אני חייבת להראות בטוחה ויודעת מה אני עושה כשבתכלס, הרבה פעמים אין לי שמץ של מושג.
אני לא מרגישה שאני באמת עושה משהו.
כן, זה עצוב וזה לא אמור להיות ככה וכל הרעיון בלצאת לקצונה זה למטרה מסויימת אבל יש כל כך הרבה דברים שמקשים, יש כל כך הרבה דברים לעשות ויש כל כך מעט זמן ובין כל העומס הזה אני בכלל לא מספיקה לעסוק את מה שאני רוצה לעשות.
המפקד הקודם שלי שאותו אני מחליפה אמר לי משפט שאני כל הזמן מנסה לממש - 'צריך לדעת לנהל ולא להתנהל'.
מה הכוונה?
לא לתת ללו"ז, לאנשים, לסיטואציה או לזמן לנהל אותנו. וזה קשה. כל כך כל כך קשה.
הגעתי היום וידעתי שיהיה לי יום קצר ושיש לי כמה דברים שתכננתי לעשות (שאת חלקם הספקתי) אבל אז נפלו מלא בעיות מפה ועוד משהו משם ועוד כמה דברים מלמעלה והגעתי למצב כזה ששואלים אותי מה קורה? אז עניתי שיהיה בסדר עם האנחה הכי מיואשת שהייתה לי בזמן האחרון (והוצאתי החוצה).
ואז הגיע המשפט הזה של 'רוצה לדבר? יש לך זמן לדבר? בואי בואי נדבר...'
זה היה טוב, זה היה נחמד, גם שמעתי דעות שמחזקות חלק מהדברים שאני חושבת וזה גם כמובן לקח זמן. השעה הייתה רבע ל-12 כשב-12 וחצי אני צריכה ללכת הביתה לאכול ולנוח שניה לפני המבחן.
כמובן שלפני זה הייתי צריכה לשלוח שני מיילים קצת פחות נעימים והייתי צריכה להגיד לאחת החיילות שלי שהיא רס"לית לא פחות ולא יותר שהיא צריכה לסיים את הדברים שלה והטון דיבור הזה של 'אין לי כוונה להישאר אחרי הזמן שאני צריכה ללכת' ממש עיצבנה אותי, אז אני מרגישה מתוסכלת, ואני מרגישה תקועה במקום, ואני מרגישה שאין כל כך מה לעשות עכשיו.
מחר אנחנו ביום גיבוש, אני מקווה לקחת קצת נשימה עמוקה ופשוט להנות מהיום הזה.
בלי מיילים, בלי טלפונים, בלי תקלות, בלי בעיות, בלי כלום. פשוט כלום!
אני מתמוטטת ואני ממש לא אמורה להגיע למצב כזה.
יש לי כבר רשימה של דברים שאני צריכה לדבר עם הרמ"ד שלי עליהם.
גם על המנהלת פיתוח שהיא תכלס המפקדת שלי, גם על ההתנהלות של הרש"צ השני מולה וגם על כל האווירה הכללית של כולם נגדה במדור שאני לא בהכרח מצדיקה אותה, גם על המשימות הלא מועילות ועל הלחץ שאני לא יכולה להרעיף על החיילים אם אין כזה, גם על החוסר עבודה ובמיוחד על זה שכל הבלוק הזה הולך להיות כישלון אחד גדול.
אני צריכה להתנתק, להיות בלי שום דבר על הראש לכמה זמן פשוט להיות בשקט.
ולפעמים אני תוהה למה בכלל יצאתי?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
