אז כמו שכתבתי אתמול, זה באמת קרה סוף סוף, הערב המיוחל.
זה לא היה בדיוק כמו שרציתי אבל זה היה משהו...
לשם שינוי ולמרבה ההפתעה, אחר כך לא בא הדאון בדרך הביתה, לא היו דמעות, לא היו מחשבות על הלכתי צעד אחורה או תקעתי את עצמי עוד יותר במקום.
זה היה כזה 'בסדר...היה...היה טוב...נגמר...' או משהו בסגנון.
אני לא אגיד שזה היה פיזי לחלוטין, אני לא אגיד שלא עלה לי חיוך הכי גדול בעולם כשראיתי אותו שוב מקרוב, אני לא אשקר ואגיד שלא רציתי להישאר כל הלילה ופשוט לישון.
אני באמת חושבת שזה עזר לי. cloeser? אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה ככה...
אבל זה מזכיר לי משהו שכבר היה לי עם מישהו, שציפיתי כל כך ורציתי כל כך ובסוף גם היה ואחרי זה זה פשוט היה כזה....'טוב...'
כאילו...לא יודעת איך להסביר אוף.
בקיצור, לא מתחרטת ויש לי תחושה שאפילו יהיה בסדר בחתונה עוד יומיים:)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
